|
 כינוי:
Imani בת: 27
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2016
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2016
"אכפת לך לעצור רגע, ולהקשיב לים?" הרגשתי שאם אני לא אעצור, ואפילו לשניה, אני אתמוטט. הגרון שלי כאב והעיניים שלי אדומות והראש שלי הסתחרר ולא יכולתי לדבר יותר. הים לא היה סוער אבל נשמע כזה. הזכיר לי את עצמי בכל מיני מצבים בעבר שלי. הגלים הלמו על הסלעים ובכל תזוזה של המים הרגשתי איך הבטן שלי מתהפכת ואיך השרירים שלי מתנוונים. אני שונאת לקבל התקפים כאלה, מן התקפים שאתה מרגיש כל כך גבוה, מן התרוממות של הגוף ושל הנפש אבל אתה בעצם שפוך על הרצפה. הכל התפורר לי באותו רגע. הכל התפורר לי כמו חול. "אל תיגע בי, בבקשה" אני רואה איך הוא מתקרב לכרכר את זרועותיו סביבי. "למה את כל כך פוחדת שיגעו בך?" השאלה שלו הייתה תלויה הרבה זמן באוויר. הנשימות שלי האיצו ויכלתי לרגע להרגיש איך כל הורמון לחץ אפשרי בגוף מופרש ומרחיב לי את כלי הדם. "חם לי" אני פולטת, ועוצמת עינים. הדממה הייתה כל כך רועמת שכל רגשות האשם שלי נערמו והכריעו אותי להמשיך לדבר, "נמאס לי להלחם על כל דבר. אני רוצה להפסיק לפחד מההתרסקות הבאה. למה לא דיברת איתי שבועיים, לעזאזל? אמרת שהיה לך כיף איתי. יצרת איתי קשר אחרי פאקינג ארבע שנים שלא החלפנו מילה ועשינו טיול בשכונה שלך והשלמנו פערים ועלינו אליך לשלוש שעות, ורק דיברנו. פאקינג רק דיברנו. והיה לי כל כך קשה לא לנשק אותך, באמת. לא לטמון את האף שלי בתוך השקע הזה שבין הכתפיים לצוואר. לא להקשיב לקצב פעימות הלב שלך כשראשי שעון על החזה שלך. לא להתרפק על חום הגוף שלך, לשאוף אותו אלי. לא לשכב לידך ולהסתכל עליך, עמוק בעיינים, כי ידעתי שאני אטבע בהן. לא לקרוע לך את הכפתורים של החולצה הזאת. כי זה אתה. כי תמיד התיימרת להיות האח הגדול שאף פעם לא היה לי. אבל בסדר, הכל טוב. פשוט אל תגע בי. קשה לי עם כל הזיוף הזה" הרגשתי איך כל התייפחות מפיגה כל כך הרבה כאב, שמתפשט ועושה את מסלולו דרך כל הרקמות בגוף שלי ומצליף בהן, מפלח כל חוזק שחשבתי שטמון בי עד אשר אני לא מצליחה להחזיק יותר את הדמעות שניגרות לי בארובות העיניים. "אני מצטערת, קצת קשה לי עכשיו" ניסיתי להרגיע את הנשימות המואצות שלי. "הצבא קצת מציף אותי, זה הכל" ואז ביקשתי ממנו לעזוב.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
