הרחובות שטופים כתוצאה מהגשם הסוער הפוקד
אותם ברגעים אלה, שלוליות בוץ גועשיות מתרוצצות לכל עבר, מטר הגשם נצלף על העור
כדקירות חדות וצורבות, ואני מהרהרת על כך שעדיפה היא ההיתקלות בקיפוד. הכפור אינו
הוא הבעיה, אלא רחש המטר, אשר עושה את עבודתו במלאה, יחד עם שלהבת הרוח המטלטלת,
המסתערת על כל העובר בדרכה. הרוחות זועקות, צווחות, ולי לא נשאר ולו דבר אחד
לעשות. רחש המים כסכינים אשר חוצים את פני האדמה, משאירים חותם עליה, כאנוש אשר
התאווה השתלטה על תאיו. אני מהלכת ברחובות פריז, ממש עכשיו, ואולי התיאורים נשמעו
מתועבים, אך אני בשיא שלוותי, שרויה באווירה רומנטית שרק עיר מיוחדת כמו פריז
יודעת להעניק. חולפות במוחי תמונות הגלים, החגיגות אשר הגולשים כעת בוודאי מבצעים במים,
הניצוץ בעינהם למראה הים הזועם, הריר אשר ננזל מקצה שפתם כשהם נתקלים בצינורות
מושלמים, אשר עליהם חלמו כל ימיהם. זהו בהחלט מזג אוויר אידאלי לכל גולש מקצועי.
ואני פוסעת, חשה בעקצוצי הקינאה והשימחה המתמזגים בתוכי, מתענגת מהעובר בדרכי,
שקועה בעולמי העשיר בפנטזיה ובמטר קוסמי, אשר מלהיט את הקסם להיווצר בראשי ואולי
באחד הימים, לפרוץ אל העולם.
'Welcome
to California' זהו
השלט אשר קיבל את פניי בכניסתי אל המקום החלומי. קליפורניה, המדינה התוססת,
המשגעת,הקייצית, מלאת הריגושים. המדינה שבה כל החלומות באים לידי ביטוי. המדינה
שטופת השמש, אשר עונת הביקיני חלה עליה בכל ימות השנה. נערים הרוכבים על פיסת עץ
מרובעת, העונה לשם סקייטבורד בימינו, מתרועעים בכל פינה. גולשי הגלים אשר נהנים
להסב את כל עיניי הנוכחים אליהם ואל עבר הגלשן המפלצתי שלהם מתהלכים בגאווה על
חופי הים. התרועעריות בלתי פוסקות אל מקומות הבילוי המתפרשים על שטחים נרחבים
ועצומים. עצי האקליפטוס המעטרים את המקום, הבגדים הצבעוניים,הבהירים אשר נראים
הרבה יותר טוב כאשר קרן שמש מועברת עליהם. אין לדעת מה צופן לי עתידי, ואולי אמצא
עצמי ככוכבת רוק הידועה בהצלחתה, כזו שתלך לעולמה בוודאי לפני גיל העמידה, וייתכן
ותצטרף אל מועדון העשרים ושבעה, כתוצאה ממנת יתר, בוודאי. או אולי אהיה ענייה,
חסרת בית ועבודה, והאוטו תהיה הנחמה היחידה, ובוודאי גם המקום שבו אלון ואשן. או
שאולי, במיקרה בלבד, אמצא זקן עשיר שאתענג על ממונו כל ימי חיי. אך זאת אין לדעת.
אבל מה שכן, שימחת חיים, אנשים עם פרצופים מחייכים, אושר. שימחת חיים, אנשים עם
פרצופים מחייכים, אושר. אושר. אושר. אושר. פאק, זה כל כך לא תואם אותי. what
the hell am i doing here? אני צריכה את השקט שלי, את
המקום שבו אני יכולה להסיר את המסכה הצוהלת והמאושרת, במסכה אטומה ומרוחקת. את
המקום שבו אני לא אצטרך לזייף את מצבי הרוח שלי, לשכנע את עצמי להתנהג בספונטניות
אף על פי שכל מה שעולה על ראשי הוא לחוש בעירפול חושים, ערומה, במיטתי. אבל אולי
המדינה הזו, המקום הזה, עוד ישנה אותי. כולי תקווה לפחות.
'אזהרה, גדר תיל חשמלית לפניך'.
תמיד הייתי נערה אמיצה. כזו שידועה באופיה
בלקיחת סיכונים, בהתמכרות לאנדרנלין. כזו שהתושייה אוחזת בה, ולא מאבדת את ראשה,
וגם את ראשי האחרים, כתוצאה מתחושת כאב קטנה. אם לא הבנתם, אני לא נערה מפונקת.
ולכן גם החלטתי להתגבר על המכשול העומד בדרכי ולהתגנב אל תוך היער העטוף בסכנותיו,
ועם זאת, באוצרותיו.
הצמחייה הסבוכה מקשה על הצעידה, אבל האדמה החומה, הרתוחה, המבשרת על כך כי אנו
בקירבתו של הר געש, שעשוי להתפרץ בעתיד הקרוב, מציפה בציפייה לכבוש את המטרה. כעת
אני מבחינה במפל מים, הרחוק ממני בכמה מאות קילומטרים, אך זאת לא מסיר את תחושת
הריענון וההתחדשות שהוא מעניק. המפל עצום בגודלו, מרהיב ביופיו, ואני מפנטזת על
הדגים הקסומים שבוודאי מתרוצצים באגם המתמלא. אולי אצליח להגיע לשם, ולצלול איתם
אל תוך שחייה מעוררת.
על כל פנים, אינני יכולה להתעלם מחיות הפרא, שזוהי סביבתן הטיבעית. הן מצויות כאן
בשפע, ואיתן הסכנה לחיי. דרכי התגוננות יעזרו כאן, אולי במעט, וכאן אני מודה לאל שברא
אותי כה קטנה ושדופה. אחת כזו, שעצים יכולים לשאת בקלות רבה וללא מאמץ פיזי- ממני.
אבל אני מרותקת לקראת המסע העומד לפניי,
ואני חסרת מנוחה להשתלב בו, ולחיות.
לשם הפרוטוקול, אני כרגע באילת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Imani