איך הן הגיעו, וערערו לי הכול. 

נעימות וטובות, וחרדיות, ופוגעות בי כל כך בלי בכלל לדעת.

קוראות לי צדיקה, ואומרות שיש לי נשמה גבוהה, ושאני מיוחדת, ומדהימה, ובאותה נשימה שמתפללות עלי שאחזור בתשובה.

הן גדלו ככה, אך היא גדלה בבית חילוני לחלוטין, וכרגע איתן יחדיו. 

שאבוא לעשות איתן שבת במדרשה, שאבוא איתן לשבת צהר, שזה "בול" בשבילי, כי אני "חכמה ופילוסופית". 

יש בי אמונה, אבל היא כל כך רחוקה ושונה משלהן. ואין לי הכוחות להדיין עמן בנושא, ואני מנסה, ומעניין, ומשכיל, והן מתרשמות מהידע שלי ומקוות כל כך שאסכים לבוא לשבת, וכמה שהדיון תרבותי ומקשיב, ככה הוא מערער אותי ופוגע בי בפנים.

אני לא רוצה לחזור בתשובה. אני לא רוצה לחזור בתשובה. 

אני לא רוצה לחזור בתשובה, וכמה אני מפחדת שזה יקרה.

כמה אני מפחדת שאני אעשה את זה לעצמי.

אני לא רוצה לחזור בתשובה, והעובדה שאני יכולה לראות את זה קורה יום אחד בעתיד, משתקת אותי מפחד.

ולו רק בגלל היותי כה חלשה וחסרת עמוד שדרה, ונואשת כל כך למערכת המוסר והחוקים הזו. 

למישהו או משהו שיחליט עבורי, שיכוון אותי, וייקח אחריות על חיי. שייתן משמעות. 

הייתי צריכה להמנע מזה, אבל זה עלה. חלילה לא עלי, אך הנושא באופן כללי, ורק להזכיר את המילה הומו/לסבית ו"השם ישמור" וממה הוא ישמור? ודת, ואלוהים, ותורה, ו"השם ישמור", אבל מה עם כבוד האדם? ומה עם "ואהבת לרעך כמוך"?

מה כל זה שווה, השיעורים, הערכים, המוסר, המידות, אהבת חינם ורק לי אסור לאהוב את מי שאני רוצה. כמה הן פוגעות בי, בלי בכלל לדעת.

הן מעריכות אותי, ורוצות בשבילי טוב, ומתפללות עלי ובשבילי מתוך אמונה שלמה שזה מה שיהיה לי טוב, ורצון להיטיב עמי, וכמה זה כואב.

אני אתפלל עליהן. אני אתפלל שיאהבו כל אדם, ויראו אותו כשלם, ואת האושר האישי שלו כבלתי נתון בדת ובאמונה ובתשובה. 

אני אתפלל עליהן, שהן יצליחו יום אחד לקבל אותי כמו שאני.

אמרו לי שהפוליטיקה מסובכת מדי, ושאצביע על פי צו מצפוני. 

אבל אסור לי להיות גם לסבית וגם ימנית, והמצפן שלי התקלקל. 

כמו אליס בארץ הפלאות שמבקשת הכוונה לאיזה כיוון ללכת, רק שלי, לעומתה, כן אכפת לאן אגיע. אכפת לי ומשנה לי, ואני לא רואה דרך כלשהי שתוביל אותי למקום הרצוי.

העובדה שאיני יודעת לבטא במילים או בכל דרך אחרת מהו המקום שאליו אני רוצה להגיע, אינה סותרת כלל וכלל את קיומו והימצאו של מקום זה, ואם רק הייתי מזהה אותו.

ונדמה שאין בעולם אדם שיוכל לקבל ולהבין את כל הצדדים שבי, את כל מרכיבי הזהות שלי,  והמכלול של המחשבות, הרגשות, והאמונות, שהוא אני. 

עצוב לי מאוד. אני עצובה ועייפה וכואבת מבפנים.

אני אתפלל.