פתאום אני קצת מבולבל...

לא שאני הבנאדם הכי יציב שקיים.

אבל.. מחשבות קופצות אלי לפתע.

מה אני עושה פה?

האם מתישהו אני יצליח להיכנס לזוגיות?

היא תצליח?

אני אהיה מאושר?

מה הנתיב הבא שאני בוחר ללכת בו..

אז כשהייתי בין כיתה ח' לט...

הייתי קצת עצוב וקצת משעומם.. נכנסתי פה למערכת בלוגים..

הגעתי לבלוג של מישהו..

הייתי קורא בו כל יום ובוכה.. (למרות שוואלה יכול להיות שזה מרוב הבהייה הממושכת במסך)

אבל הבנאדם ידע להתבטא וכתב פאקינג יפה. צימרר אותי..

מפה לשם הבלוג שלו נמחק..

אחרי חיפוש של כמה שנים טובים (4 בערך)

הצלחתי למצוא אותו.

ובניגוד לכל החששות המוגזמים הוא התגלה אפילו כחמוד

הזמן עובר..

שכרתי דירה.

השותף שלי במקרה מכיר את הבחור מהבלוג גם.

עולם קטן

הוא לומד איתו

עולם קטנטן

הוא דלוק עליו

עולם פיצפון.

מה הסיכוי?

ואני לא דלוק על אף אחד..

לא סומך מספיק על אנשים בשביל להרגיש ברגש חיובי מתמשך כלפיהם.

וחודשים שאנחנו נפגשים.

שלושתנו.

אני השותף והבחור מהבלוג.

הוא תמיד היה בסדר..

אבל פתאום בשבוע האחרון..

אני חולם עליו כל לילה..

עכשיו אמצע הלילה.. אני פוחד להירדם.

מפחד להתאהב בו בחלום.

אני רוצה להתאהב בו?

אני רוצה להגיד שלא.

להיות חזק ולשרוד את הכל לבד.

אבל גם המחשבה השנייה תופסת מקום..

ואם אני יפספס אותו?

אני יודע שהוא עכשיו ממש מחפש זוגיות.

אנחנו ממש דומים. טוב די.

ואם אני אפספס?

או יותר גרוע.. אם אני יעלה על הרכבת אבל המסילה תוביל אותי למקום אחר לגמרי משחשבתי להגיע אליו.

אף פעם לא הייתי בזוגיות...

אני לא יודע איך זה.

חשבתי השבוע אולי גם קצת לדבר עם החבר ההומו שלי מהכיתה....

הוא עדיין לא יודע עלי.

כל פעם שיש לי עיקצוץ של מחשבה לספר לו.. הוא מצליח איכשהו לעלות לי את הפיוזים מחדש..

לא בא לי לסמוך שוב על מישהו אחר ולהתאכזב.

לא רוצה להיות תלוי..

אבל גם לא רוצה חיים חד גוונים..

נראה לי זה מהרגעים האלה של עץ או פלי. לילה טוב