פנטזיית הגיהנום הפרטי שלי.

הלכתי להתנדב בספריה, אחרי שלושה שבועות שלא הלכתי. הרגשתי טוב לעשות את זה, אבל אחר כך הבנתי, כמו שחששתי עוד קודם, שמיציתי את ההתנדבות בספריה. הייתי רוצה להתנדב במקומות אחרים, אולי מקום עם יותר תקשורת אנושית, דיבור או מגע. אבל עכשיו מאוחר מידי ולא יתנו לי לעבור למקום התנדבות אחר. טוב, מזל שגם שנה הבאה יש 60 שעות התנדבות.

הקבוצה הציגה היום את העבודה בתנך. אנחנו הקבוצה השנייה שמציגה מכל הכיתה וזה כל כך מפחיד להיות בין הראשונים. להפתעתי, לא חוויתי יותר מידי תופעות לוואי של הצגת החלק שלי בעבודה, רק דפיקות לב מהירות וקול רועד, אבל זה נורמלי. רק מה, עם המזל שלי עד שהגענו לחלק שלי העבודה, נגמר השיעור כך שבשיעור הבא נתחיל עם החלק שלי על ההתחלה.

אמא הכינה סושי. אחרי יום של ירקות מצד אחד ושוקולד מצד שני, זה משמח אותי שיש אוכל שלצורך הכנתו נדרש רצון, זמן והשקעה. אוכל כזה גורם לי להרגיש חשובה, אפילו אם לא הכינו אותו במיוחד בשבילי. 

שמתי לב שגם עדכנתי היום מוקדם יותר, זה נחמד. אולי היום אלך לישון קצת יותר מוקדם, למרות שלא נראה לי שזה יקרה, אבל זו מחשבה נחמדה