הזכות לכתוב..

לפתוח את העיניים כל בוקר ולחוש תחושת שלמות עם עצמך.

להסתכל בראי ולאהוב מה שאתה רואה,

להכיר בעובדות חייך ולדעת מהי האמת שלך.

ללכת עם העקרונות שלך בלב שלם גם אם תעמוד שם לבד.

להעריך את מה שיש לך ביד.

לראות את הפאזל כתמונה ולא כחלקים חלקים.

לזכור שמה שעשית עם שאר החלקים היה מתוך היגיון אישי, בריא שלך

ועליך להזדהות עם עצמך ועם ההשלכות שנגרמו לך עקב כך.

כל אלו, הם מה שבעצם הוביל אותך לנקודה שבה אתה עומד היום.

לו היו שמים על מאזניים ונותנים לאדם לבחור בין

חיים מלאי סיכונים, חיים על הקצה, גדושי ריגושים, אהבה, שמחה וייחודיות

שמביאים איתם אפשרות לפגיעה, לאכזבה ולסכנה..

לעומת חיים שקטים, שלווים, מלאי רוגע ושמחה של היום יום,

הנינוחות שבשגרה.

אי אפשר לגרוס חד משמעית מה רוב האנשים היו בוחרים.

אם יש אפשרות לקחת את הסיבוב במלוא התנופה ולחשוב על התוצאות אח"כ, 

הייתי עושה את זה שוב ושוב ושוב.

כי התחושה הזו, שאתה עומד להתפוצץ מאושר, ההרפתקה של החיים שלך,

אתה יושב ומשחזר את רגעי החסד, מתגלגל מצחוק עד שכואבת לך הבטן 

ועל לחייך ניגרות דמעות מלוחות של אושר מהול במזל.

זה שווה הכל.

הרגעים שבהם אתה עומד על הקצה, 

מגיע עד קצה גבול היכולת שלך,

סף הריגוש שלך עומד להתפוצץ 

והחיוך שלך פשוט נמתח על השפתיים..

האדרנלין מתחשמל לך בכל תא בגוף ואין הרגשה טובה מזו,

כך אני רוצה לחיות כל החיים.

כאן הייתי שמה את העצור וטומנת ראשי באושר הזה.

סופגת כמה שרק אפשר.