את האמת? אבל רק את האמת?
אני כבר לא יודעת מה לומר או מה להרגיש.
מצד אחד זה משהו שרציתי אבל מצד שני כל כך לא.
לא תכננתי שזה יקרה ככה.
אני כבר לא מבינה מה קורה.
לא מבינה מה הולך כאן.
אני לא מבינה את עצמי או מה אני רוצה מעצמי.
אני חיה במערבל אחד גדול שהכל בתוכו לא מפסיק להתערבב ולבלבל אותי.
איך מפסיקים אותו?
איפה כפתור הכיבוי?
אני קופצת מרגש אחד לאחר ואין כל קשר בניהם. זה כאילו מ-א' אני לא קופצת ל-ב', זה כאילו אני קופצת ל6.
לפני שבוע היה יום ההולדת שלי. והוא היה כל כך בודד.
המשפחה שלי כולה נסעה לעכו ואני נשארתי לבד בבית.
ה"חברות" שלי לא עשו כלום כי זה יצא ביום שישי ואחת לא היתה בארץ בכלל.
מזל שעבדתי באותו היום, אחרת הייתי משתגעת לבד בבית.
וואוו. גיל 18 התחיל ברגל נורא צולעת ולא מעודדת. מקווה שזה ישתנה במהלך הלימודים אחרת אין לי מושג איך אני אחזיק מעמד.
אני נמצאת במצב של פאסיביות מתמשכת מרוב שיש עלי עומס כל כך גדול מכל כיוון עד שאני מחליטה לא לעשות כלום.
אני שקועה במחשבות- פתחתי לעצמי יקום חדש שעשוי רק ממחשבות וזכרונות מהעבר.
אני יודעת שזה לא עושה לי טוב אבל איך שהוא אני תמיד ממשיכה לעשות את זה לעצמי.
הזכרונות האלו שוברים אותי אבל אני תמיד חוזרת אליהם כדי להזכר שפעם כן היה לי טוב- דווקא בתקופה שהכי פחות הרגשתי את זה.
קראתי פעם איפהשהו שבעלי מזל סרטן נוטים להיות נוסטלגיים ואני בדרך כלל לא מתייחסת להורוסקופים אבל זה היה כל כך נכון לגבי.
כי אני נתפסת כל כך חזק בעבר ובמה שהיה וקשה לי לתפוס את ההווה כי הוא כל כך קשה בשבילי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
