|
| 9/2008
קרח
נורא בא לי שיחת טלפון עד שש בבוקר
שתזרים בי רגשות שיגרמו לי לקחת את המפתחות ופשוט לסוע
אולי למושב ליד נתניה, אולי לתל אביב
לאן שהדלק יקח אותי.
לצטט שירים עד שאוכל לדקלם אותם בע"פ
ואולי לעשות מזה קצת כסף
שיוציא אותי מהבדידות הנוראית שאפפה אותי
אל תוך כמה בגדי מעצבים לאות נחמה.
ששיכורים בפלורנטין לא יצעקו לי שאני צריכה דיאטה
כי הם לא מבינים עד כמה אני רגישה
ושאלכוהול, כאשר הוא בדמם של אחרים, מוציא ממני את הרע ביותר
לא פלא שאני עונה בחזרה.
יום בחיפה
יום בירושלים
כמה לילות מחוּבקים
ואני אהיה בסדר.
I need a cuddle buddy. Preferably male.
Any volunteers?
לקדם את עצמי מעולם לא הרגיש כל כך לבד
ואני שוחה בלבד הזה
כאילו שמעולם לא למדתי
כמו שאף פעם לא זרקו אותי אל הבריכה בלי מצופים
בגיל 9, בבריכה העירונית
ולא פרפרתי וצעקתי שיוציאו אותי החוצה,
עד שהצלחתי להרים את הראש מעל המים ומצאתי את המעקה.
כרגע, אין לי מעקה
הראש עמוק בפנים
אז נשאלת השאלה,
מתי אפסיק לנשום?
בימים האחרונים אני מרגישה שבדידות יכולה להרוג
לעכל את עצמך מבפנים כמו חיידק טורף
עד שאם יגעו בי קלות - אני אתפורר
כי לא יהיה כלום בפנים, רק תמונות
בעיקר של מיטות ובעיקר ריקות
ואם לא ריקות אז עם שמיכה
ואם לא שמיכה אז מזגן דלוק.
די, קפאתי.
ונמסתי.
וחוזר חלילה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mrs. Self Distruct