בשעה שנכנסו לדירתה הם עדיין היו מעורפלים מעט מסיגריות הקנאביס שעישנו קודם לכן. כשהוא נכנס לדירה החמימה המרוהטת בצפיפות שניהם ידעו, ולא הודו בכך אף בפני עצמם, שלא למען הקפה סר למקום. היא פשפשה בארונות והציעה באירוח נדיב את תוכנם בחצי התנצלות שהגיע הזמן לערוך קניות במרכול הצמוד. הוא הרשה לעצמו לגלגל סיגריה נוספת ולבקש את הקפה שמגיע לו לאחר נסיעה ארוכה בשעה מאוחרת שכזו. היא חיבבה אותו בגלל ולמרות ההומור היבש והעוקצני שלו והוא חיבב אותה בגלל ולמרות התעלמותה הדורסנית מחוקי החברה הלא כתובים. רגשות אשם מהוססים אכלו בקצות תודעתם ביודעם את מצבם החברתי הרגיש. הוא וההיא, והיא וההם, ושם כולם ביחד.
אבל בואו נתעלם לרגע מהפרטים הקטנים.
הם התיישבו בנוחות בספה הקטנה חלקו סיגריה ושתו קפה. דיברו וצחקו על הערב שבילו עם חבריהם, היא לקחה לחיקה גיטרה ופרטה בעדינות ובשקט אלתור נעים בסולם עם צליל של רחוק. המנגינה מסגרה את שיחתם ומשכה אותם לדבר עוד. הוא היה צעיר וגם היא, נוחים להתאהבות סוחפת. שניהם נודדים בעולם עם עיניים מבריקות מהתרגשות, נטיה שהביאה אותם לפגוש זה בזה במקום רחוק מהבית. הם הרוויחו את לחמם בדרכים שונות אבל מאותה נטייה אנושית להשאר בבית. כל אחד מהם הביא את העולם הגדול לאנשים אחרים, הוא בעסקים קטנים והיא באומנות. היא העריצה את החדות והחכמה שהסתיר והוא העריץ את החן והעדינות שניסתה לכסות בחיספוס. הם ידעו כמה הם מנוגדים בטבע שלהם ולכן החשש מדחיה כרסם תחת בית החזה שלהם בבערה מרתיעה, הרי אולי השני אכן נמצא כאן רק עבור הקפה?
אבל בואו נתעלם לרגע מהפרטים הקטנים.
השיחה התלגלה והעמיקה והמרחק בין הראשים קטן. סיגריית הקנאביס פעלה את פעולתה, העיניים הבריקו והשיניים נחשפו בחיוכים ארוכים יותר. בהעזה פתאומית אופיינית נשען מעל הגיטרה ונשק לה. הנשיקה נמשכה נשימה אחת אך במוחם אפוף עשן הקנאביס הייתה הנשיקה ארוכה בהרבה. במוחו העסקני החלו להתגלגל תרחישים אפשריים על מה יקרה בתוך ומחוץ לחדר תוך שהוא מנסה להרגיע עצמו ולחוות את החוויה האמיתית. והיא חששה מאיך תצטייר בפניו והאם ימשך אליה וגם מתוצאותיו של ערב זה. הוא היה מחושב והיא חוששת במגעה עם המין הגברי. הוא הוקסם מחיוכה והיא התרשמה מתווי פניו החזקים. ההתרגשות והשמחה מהנשיקה הרגיעו את אבריהם וגרמו להם לחייך.
אבל בואו נתעלם לרגע מהפרטים הקטנים.
הוא נשען לכיוונה אך היא דחפה אותו לאחור ונשכבה מעליו, הם התנשקו בלהט הולך וגובר, בקושי עוצרים לנשום. מתעלמים מכוסות שהתהפכו על השולחן הקטן ומחפצים קטנים שנפלו לרצפה. היא הפסיקה באחת מתרחקת ממנו. שניהם התנשמו והוא נראה מבולבל מעט. היא חייכה לנוכך בלבולו, קמה ומשכה אותו לעמידה, נצמדת אליו ומנשקת, וכך בבגדים סתורים ופרומים מעט הובילה אותו לחדר השינה. הוא היה שובה לב בעיניה והיא יפה ופראית בעיניו. הוא היה בחור מערבי ממדינה בחוף הים התיכון. והיא ממדינת איים קטנה באוקיאנוס השקט.מדינותיהם שכחו זו את שמותה של זו מחוסר עניין הדדי. אך זה היה רחוק מהם באותה התעלות בחדר השינה בקצה העולם.
אבל בואו נתעלם לרגע מהפרטים הקטנים.
נתעלם מהם ונתבונן שוב ונראה שני בני אדם אוהבים לרגע, כאורך חייו של חרק, העולם לא השתנה בזכות אהבתם, אך אנשים כמוהם חיברו ומחברים את העולם. אהבתם אולי לא תחיה אפילו עד אור הבוקר, אבל היא חיממה שני לבבות שיפזרו חיוכים אופטימיים בימים הקרובים. אהבתם קלת הדעת לא תוליד מעשים גדולים אבל היא הפכה את העולם למקום מעט חמים יותר.
אז בואו נתעלם לרגע מהפרטים הקטנים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
