אופנה,איפור,טיפוח והחיים

פתחתי את הבלוג כי לא היה לי את מי לשתף.ידעתי שמול המחשב אני יודעת להביע את עצמי הכי טוב וכל הזמן כתבתי אך ורק לעצמי. אף פעם לא באמת העזתי להביא או להקריא למישהו משהו שכתבתי. ופה מצאתי את המקום שלי.

אני מתחילה לאט לאט להיפתח,ללמוד ולהשתלב. 

בהתחלה, כשרק התחלתי, חשבתי רק על האם מישהו בכלל יקרא את מה שאני כותבת והאם מישהו יכול להזדהות איתי. לאט לאט אני רואה שכן.. 

רציתי לשתף אתכם במשהו אישי נוסף שקרה לי.

מאז שאני קטנה הייתי בחוג ריקוד,מגיל 3 בערך אני רוקדת. בחוג היו גם בנים וגם בנות..עד גיל 8 בערך היו לי חברות טובות שהייתי מבלה איתן בסטודיו ולאחר מכן בפארק. בגיל 9 התחילו לחלק לנו סולואים ארוכים לכל הבנות שרוקדות הרבה זמן ויכולות להתקדם יותר מהר,אני הייתי הראשונה שנתנו לה סולו. כל הבנות,בלי יוצא מן הכלל ראו בזה איום והתחילו לקנא.(דרך אגב,כל סולו נתנו פעם בחודש).עשו עליי חרם כי אני קיבלתי סולו והם לא. נפגעתי קשה,לא רציתי להגיע יותר לחזרות. אבל אז הבנתי משהו, אני לא באה כדיי לרצות אף אחד רק את עצמי. פשוט הייתי באה לחזרות רק בשביל עצמי. כל חזרה הייתה בין 4-6 שעות,כל שעות החזרה שמעתי ריכולים וצחקוקים מאחורי הגב שלי..ולאחר מכן גם התחילו לקלל אותי בפנים.

כל הזמן הזה סבלתי ולא אמרתי לאף אחד מה קורה לי. ככה במשך 3 שנים,עד גיל 11. בגיל 11 כולן באו לבקש ממני סליחה וכל זה ולא סלחתי.למרות שאני בן אדם סלחן לא הצלחתי לסלוח להן עד עכשיו,למרות שאני כבר לא בחוג (בגלל בעיה רפואית) והן גם באו לבקש סליחה לאחר שעזבתי לא סלחתי. אני עד היום לא מוצאת מקום בלב שלי לסלוח להן למרות שכבר עברתי הלאה.

מאז המקרה, נהייתי בן אדם יותר סגור והפסקתי לשפוט אנשים.

אז גם אתם, תפסיקו לשפוט אנשים מבלי סיבה מוצדקת כי אתם לא יודעים מה קרה לאותו בן אדם שזה מה שהוא קיבל או שבגלל זה זאת ההתנגות שלו.

שבוע טוב,אוהבת