אז אני באמצע העבודה (עובדת מהבית)

תוך כדי המשמרת אני רואה שהמנהלת שלי מפרסמת את המשמרות של השבוע שוב - אבל עם שינויים

אני רואה שבשאר השבוע שינו לי את התפקיד שאני עושה בכל משמרת לתפקיד הכי מחורבן מכל התפקידים שיש

דיברתי עם בן זוג שלי על העניין הזה, כמה אנרגיות העבודה הזאת לוקחת ממני

הגענו מהשיח הזה לשיח על סדרי עדיפויות. אם אני לא אשים את העבודה בראש סדר העדיפויות שלי, ככה "האנרגיות שמתבזבזות" יהיו קטנות יותר

ניסיתי להסביר לו שכרגע השגרה היחידה בחיים שלי זה העבודה, מן הסתם שזה יהיה בראש סדר העדיפויות שלי

ולמרות שהייתי קצת ראש בקיר כי הרבה יותר קשה לעשות מאשר להגיד, 

אני יודעת שהוא צודק כשהוא אומר לי שיש לי שליטה על זה ואני יכולה לבחור לא להתרגש מכל דבר שקורה בעבודה

אז הנה אני, קצת בריבים פנימיים

מנסה למצוא את השלווה ולא להיכנס לתסכול עמוק יותר ממה שאני כבר נמצאת בו

מעבר לזה, אני מנסה להפוך את מצב הרוח שלי למשהו קצת חיובי יותר

כי אני לא אוהבת להיות במצב הזה של המרמור וכמה רע לי

רק זה לוקח לי יותר אנרגיות כרגע מכל דבר אחר, אז למה להיות שם בכלל?

אז אחרי שאני אפרסם את הפוסט הזה, אני אשאיר את כל האנרגיות המחורבנות האלה כאן

אחזור לעבודה עם חיוך ואחפש את כל הטוב שיש סביבי ואקיף את עצמי בו

קצת קלישאתי, אבל בהחלט עוזר ועובד

שיהיה לכם המשך יום מקסים

29/07/20

יוצא לי לשוטט באינטרנט הרבה בתקופה האחרונה ואני כל פעם מחדש נתקלת באיזה סרטון של ילד/ה ממש קטנים, שמנסים לעשות פעולה כלשהי ולא משנה כמה פעמים הם לא מצליחים, הם קמים ומנסים לעשות את זה שוב ושוב ושוב ושוב ושוב

עד שהם מצליחים

ואני תוהה, מה קורה לנו במהלך השנים שאנחנו אחרי כישלון אחד מוותרים?

טוב אני מרגישה שאני סתם מכלילה ואני ממש לא אוהבת את זה, אז אדבר על עצמי

גדלתי באווירה שהכל חייב להיות מושלם והכל חייב להצליח על הפעם הראשונה ואם אני לא מצליחה – וואו איזה סרטים הייתי אוכלת על עצמי.

שנים בתיכון הייתי מתמודדת עם התקפי חרדה (וגם קצת בתחילת הצבא) בגלל הפחד שלי מכישלון! כל כך לא יכולתי לשאת את המחשבה הזאת, שזה השפיע עליי בצורה כזאת עמוקה וגרם להתפרצויות האלה.

ועכשיו, אחרי מספר שנים, כשאני מסתכלת על הסרטונים האלה אני אומרת לעצמי – כוסעמק, אז מה אם את נכשלת? (ו/או לחילופין טועה) יאללה קחי את הרגליים שלך ותנסי שוב

ושוב ושוב ושוב ושוב

עד שתגיעי לתוצאה שמתאימה לך

לא לסובבים אותך – לך!

לאט, לאט, זה חודר פנימה ו-וואלה – הפחד מכישלון כבר לא קיים. לפחות לא בסדר גודל שחייתי איתו עד עכשיו

ומה אני אגיד לכם – עם כל התסכול שלנסות לעשות משהו כל פעם מחדש, אני מרגישה שהצלחתי להשתחרר מאזיקים בלתי נראים שפשוט משכו אותי לאחור בלי בכלל שהייתי מודעת לזה

ואיך כל זה קשור להתנסות שלי עם ישרא בזמן האחרון?

שאני לא מצליחה פאקינג להתחבר למשתמש בבלוג!

ולכן בינתיים אני כותבת בוורד עד שאוכל להעלות את הפוסטים. וגם קצת מחשש שהם ימחקו.

אז כל פעם אני מנסה להתחבר – לשווא. אוכלת קצת עצבים ותסכול, נכנסת לקבוצה שלנו בפייסבוק ומחפשת אחר עדכונים, מבינה שאין משהו חדש וזה מה יש כרגע ועם זה ננצח.

אחרי שאזרתי עוד קצת כוחות, ניסיתי להתחבר שוב דרך המחשב. לא הצלחתי, ניסיתי מהפאלפון.
לא הצלחתי.

ניסיתי עוד פעם ועוד פעם, פעם דרך המחשב ופעם דרך הטלפון. בקיצור – לא הצלחתי.

רגע אתם יודעים מה, אני אנסה עכשיו שוב-
שגיאה פנימית, נו טוב.

אבל יאללה, מתישהו אני אצליח להתחבר ומתישהו אתם תראו את הפוסט הזה. יש בי תקווה (או סתם עקשנות)

ככה או ככה, אני עדיין עוקבת אחרי מלא בלוגים, מתבאסת שאני לא מגיבה (כי אני לא מצליחה להתחבר למשתמש שלי ואני אוהבת להגיד ממשתמש מאומת), אבל מגיבה בלב

מנסה להיות שמחה בשביל הבלוגרים האחרים שמצליחים להיכנס למשתמש שלהם ולהעלות פוסטים