היא גומרת לי את כל הוויטמינים. אני בהיריון, היא אומרת. אני חולה, היא אומרת. אני במחזור, היא אומרת. כואב לי הראש, כואבת לי הבטן. ומה איתי? מה, אני עז? גם אני במחזור לפעמים. אבל לא, בתור הגבר שאני אני צריך לטפל בה 24/7 כשהיא כל היום יושבת במיטה ומכרסמת גלידת פיסטוק. אז אני שר לה "קשה לי, את רחוקה ממני, קשה לי, והמיטה כל-כך קרה..." אבל היא ב-שלה. קודם כל היא אומרת שלא קשה לי בכלל, מה שבכלל לא נכון, כי כן קשה לי, והרבה. דבר שני היא אומרת שהיא בכלל לא רחוקה, היא נמצאת ממש פה, ככה לפחות היא טוענת. מה שלא נכון בכלל, כי רק הגוף שלה קרוב לשלי, אבל ברמה הרוחנית אנחנו רחוקים שנות אור... עוד היא אומרת שהמיטה בכלל לא קרה, כי יש בה שמיכה חשמלית, והיא מחממת את המיטה היטב. מה גם שהיא מפליצה הרבה במיטה, וזה מחמם אותה, ככה היא טוענת. ולסיכום היא אומרת שהדבר היחיד שקשה לי, זה הזין שלי, וגם זה לעיתים רחוקות מדי, יותר מדי רחוקות. אז מה עושים עם אישה כזו? הייתי חייב להרוג אותה, כלומר לרצוח, וזה מה שעשיתי. לא קל להרוג אישה שגדולה ממך בכל קנה מידה. קודם כל היא גבוהה ממני במטר, וגם רחבה יותר במבנה הגוף. היא גם חזקה יותר, עם שרירים והכול, מה שנותן לה יתרון במכות ובמיטה. שזה בעצם אותו הדבר. חוץ-מזה, היא לובשת שיריון מתכת ומגיני רגליים ממתכת, וקסדה מסוקסת, מה שמקשה מאוד על פעולת ההריגה. ועוד - היא חמושה בחרב, ויש לה מגן מתכת כזה עגול שאמור להגן עליה מגשם, ומפני התקפות בלתי צפויות. לכן זה היה ברור שאני צריך להרעיל אותה, אבל היא בוררת בקפדנות את האוכל והשתייה שלה. אז כשהיא ישנה, אני מגלה לכם בסוד, טפטפתי לפה שלה כמה גלולות ציאניד מומסות לצורת נוזל, ובום, היא פשוט מתה, הופתעתי כמה זה קל. ואז הורדתי ממנה את כל המגנים וחומרי התבערה, כדי שתהיה יותר קלה, ומכרתי את הגופה שלה לנקרופיל שגר אצלנו בשכונה. לא שהייתי זקוק לכסף, אבל למה סתם לזרוק לפח גופה במצב טוב? ואחרי זה ישבתי לי בסוטול, עישנתי גראס, קראתי קומיקס, וצפיתי בסרטים מצויירים יפנים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רמבו 2