הייתי וברחתי

סתם טפטפת מטפטפת על לבי המדמם בתחמושת

של ילדים רעבים בלי אוכל שרבים על עלה שלכת, ומנצחים

את רעב השמיים מאור השמש, שבאש עולה

והם מנצלים את אור הבוקר כדי להרקיד את הלב ולהאכיל את העיניים

הרעבות לשלוות הנפש של הבוקר השיכור

שמרחף כמו חולה בחלוק על קביים

ועיניו בוהות למרחקים קצרים, של עוד יום לחיות את החיים

והם משתנים, כל הזמן משתנים

דרכים חדשות נסללות, לא מאבדים

את התקוות, ומרבדים ססגוניים נפרשים

בצלם אנוש של בן אלוהים

שביקש לחיות תחת שרביט מלכות הבורא

ולנווט כמו סירה קטנה בים סוער

עם הגה קטן על סיפון הסירה

משוטים שטוחים של מתינות מתוקה

בדרך מאי לאי של דרך לא-דרך

כדי לזכות במעט חמלה של ניגון אהבה,

ומבט טוב לב של אישה.

>>>>>>>>>>>>>>>

מרבד קודש לרגלייך אישה

ושמי אזמרגד בוהקים בזיעה

ירח חצוי, תפארת מדבר

ארגמן בזלת באדמה חצויה.

>>>>>>>>>>>>>>

נפלתי על משכבי בלילות לשמוע יללות תנים וחתולים

ואהבות פרא פרעו לבי הדומם כמו סערה בחצות ליל

לא אשקר שהייתי נדהם

למול מקהלות המוות המצלצלות באוזניי

למשות אותי מבור גיהינום אל האור.

>>>>>>>>>>>>>>>>>

ואמרו לי ככה, ואמרו לי אחרת,

כל אותן ידיים מזיעות

ואני לא הפסקתי ללכת בשדה קוצים, בשדה מוקשים

הלילה היה אפל ולא היה שמץ של קרן אור להאיר דרך אפלה

טעיתי, ונפלתי, וקמתי, המשכתי ללכת.