הייתי וברחתי

הוא שר לו כל-כך טוב לגרש את העצב

והעיניים מושפלות, והריסים מוטים על האישונים,

וחושך יורד סביב הבועה הזו

יש לו יד מברזל ויד מפלדה,

ועיניים של נץ ושל משיח,

וזרוע איתנה

הוא הולך בבוץ כמו על מרצפות שיש

ואור הירח בוהק כמו אור החמה

וכשהוא מגיע למטה הוא אוגר,

את כל מי שיש לבוא איתם בחשבון

מכין מלכודות, טווה רשתות, ממתין במארב,

משהו, מתי-שהוא, חייב לצנוח אל כף היד

ואז הוא ירסק אותו, כמו אלפי מצתים בוערים

כי יש דרך למות, ויש דרך למות,

בכניעה או בנקמה.