הייתי וברחתי

אין מצב שאני אוכל את הגמבה הזאת

- למה?

כי זו גמבה!

- גמבה זה טעים...

לא! יש לה טעם של סרדינים!

- אני חושבת שאני אפסיק לאכול מלפפונים לתקופה הקרובה...

לא, אל תעשי את זה!

- אז תאכל את הגמבה!

טוב.

בלב קטן ודי רך שוכנת מורסה קטנה ומכרסמת את הלב

לעתים היא לא מורגשת, לעתים מורגשת קצת ולפעמים הרבה

אדם עם לב כזה יכול למוטט עולמות של אנשים,

כשם שהוא יכול להציל אותם מכליון

הזעם והאהבה הולכים יד ביד, כמו חוט שני, לנצח כרוכים.

>>>>>>>>>>>>>>>

ענבים מוכים על העץ

מתנדנדים חסרי אונים וכואבים

למול הלמות הברך והמגף

ענבים שואגים כאב גדול

נהנים ממרותה של המגף,

ש-די משועממת מ-כל המשחק

מתאמצת מאוד לספק את תאוות הכאב של הענבים.

>>>>>>>>>>>>>>>

הנה האשכנזי הנעלה שבר את המזרחי המסריח,

והוכיח שוב את עליונותו האינטלקטואלית

המזרחי מכסה פניו בידיו, מקונן כמה הוא דפוק,

בעוד האשכנזי מחייך חיוך ניצחון,

ומתכנן כיצד לתעל את רגשי הנחיתות שזרע במזרחי לתועלתו האישית.

>>>>>>>>>>>>>>>>

משרדי ציבור גדולים עם מיזוג אוויר,

של עובדים סוציאליים אשכנזים

ברור שהם יודעים, הם למדו לימודים גבוהים,

על מצוקות עלובי החיים

הם קראו חומר רב, ועשו מבחנים, ושמעו הרצאות

קונים סיפורים מיד שנייה על אומללות וכאב

ברגע שנגמר תפקידם, הם פשוט הולכים,

כש-כל קרביו של המטופל שפוכים לרגליהם

"מישהו אחר יחליף אותי," הם אומרים,

וצריך לספר את כל הסיפור מהתחלה.

>>>>>>>>>>>>>>>

לא תמיד הייתי משוגע,

וגם לא הייתי זקוק לתיקון

אבל נשים רעות סיממו אותי ואנסו אותי,

וגברים רעים דחפו לי סמים

ריח של אבקה לבנה ומיצי קוס,

מתערבבים ברעלים ואלכוהול בתוך ירח טובע

האדם משוטט בלילות בשעות הקטנות,

ומחפש את עצמו שאבד

הרוח שואגת והירח מכשף,

מכשפות צוחקות בכל פינה.

גברים חסונים וקשוחים תוקעים בו מבטים,

כאילו הוא היצור הכי עלוב בעולם

ונשים טובות עם עבודה מסודרת,

נמנעות במופגן ליצור איתו קשר עין

"אנחנו לא מתייחסות לזבל אנושי,"

קצת פוחדות, קצת בזות

יושב בחדרי מדרגות ומעשן סיגריות,

ומסביבו השקט מהדהד בחיים שנתלשו ממנו.