הייתי וברחתי

הלו? הלו? אני לא שומע

מה רצית להגיד? כן, אכלתי

אני לא משתמש באמצעי מניעה,

כי אני לא מזיין

מה?

אמרתי שאני לא מזיין!

טוב, לא צריך לצעוק

איזה שניצל? לא, לא אכלתי

אני לא רעב

מה?

אני לא רעב!

טוב, לא צריך לצעוק

יורים פה בכל הכיוונים, קשה לי לשמוע

איזה טרייניג? טוב. כן, אני שמח

מה?

אמרתי שאני שמח!

טוב, לא צריך לצעוק

מי נובח שם?

תגיד לכלב המזדיין שישתוק,

אני מדבר כאן

תשתיק את הכלב!

דפוק לו כדור בראש

כן, עכשיו שומעים

מה?

לא, אין מנוחה

אנחנו חיים במערב הפרוע

מה?

מערב פרוע!

טוב, לא צריך לצעוק

יש לי סיוטים וכאבי ראש

ילדים וילדות שכותבים בבלוגים שלהם איומי התאבדות

מה?

ילדים מתאבדים!

טוב, לא צריך לצעוק

גם ילדות, הן חותכות את עצמן בסכיני גילוח,

ולוקחות מלאן כדורים

כי אי-אפשר לחיות במדינה הזאת

מה?

אי-אפשר לחיות!

טוב, לא צריך לצעוק

תשתיק ת'כלב המטומטם הזה

דפוק לו כדור בראש

אני לא שומע, יש רעש

מה?

רעש!

בטח שצריך לצעוק!

אתה יודע מה הסוד היפני?

ככל שאדם מתבגר, ההשקפות שלו קטנות יותר,

הן הופכות קטנות יותר ויותר,

עד שהן הופכות לנקודה

ואז האדם אומר -

זו נקודת ההשקפה שלי

ובכן, ליפנים יש שיטה להרחיב את הנקודה,

על-ידי כך שהם דוחפים בלון גומי לנקודה,

ומנפחים אותו, עד שהנקודה מתרחבת

ואז הם מכניסים לנקודה אדם רזה,

ומפטמים אותו עד שהוא הופך שמן כמו איז,

ומרחיב את הנקודה

זה הסוד היפני.

זו מכונה "שומרת הסוד היפני", והיא ידועה במסירותה לתפקיד רגיש זה.

אבא עושה קפה שחור וחזק

עם ריח שעולה בכל הדירה

ואני נועץ מזלג בצ'יפס,

וטובל אותו בקטשופ

>>>>>>>>>>>>>>

אבא עושה תה ירוק

עם כפית דבש

ואני לא יכול לפצח גרעינים,

כי השיניים שלי הרוסות

>>>>>>>>>>>>>>>>

אבא מאזין לשימי תבורי

ומכין מרק ירקות

ואני פותר פאזל של אלף חלקים,

על מצע של עלי חסה

>>>>>>>>>>>>>>>>>

אבא משקה את הצמח בעציץ

ודואג שיהיה לו אור

ואני מצייר פרח על בריסטול,

על רקע שמיים אדומים-סגולים.

תגובה מאוחרת, או חוסר תגובה בכלל

זה מה שנשאר אחרי סטירה מצלצלת,

שאתה מקבל ממנה כשאתה אומר שאתה אוהב אותה

"אמרתי לך שאליי לא מפתחים רגשות!" היא צועקת,

"קילקלת הכול!"

ואתה נשאר בין ארבעה קירות, בבית קר ונטוש,

פרוץ לכל רוחות השמיים,

מרגיש שהאדמה נשמטת תחת רגליך,

ולא מבין מה לא עשית בסדר.

אני מתגעגע אליך, מיי סוויט דינג

לנשיקותיך הפרועות עם העיניים הפעורות

ליצר ההישרדות שלך, ויצר הנקמה שלך,

ולאהבה ללא גבולות

אבל עכשיו אתה מת, כי פישלת,

הלכת רחוק מדי

ולי לא נותר אלא להיזכר

היית מסתובב עם תחתונים קרועים בימי חמסין,

זה היה מצחיק, כל הביצים שלך בחוץ

עכשיו מה שנשאר לי מהביצים שלך,

הן החביתות שאני מכין בבוקר

והכרת לי כל-כך הרבה להקות והרכבים,

שאני שומע עד היום

הם הפכו לפסקול שלי עכשיו,

כמו שהיו הפסקול שלנו אז

היית משוגע על חומרים ועל אהבה,

הייתי משוגע עליך

אני מזדקן ואתה מת,

אבל לימדת אותי דבר או שניים,

על דבר או שניים

ואני - אני, כמו שלימדת אותי,

כמו שתמיד אתה היית אתה.

בוקר סתיו עבר, בוקר סתיו חלף,

בוקר הוא בוקר כשהיה בוקר,

לפני שהפסיק להיות בוקר

בוקר מדבר איתי שהיה נחמד להיות בוקר

"חבל שישנת," אומר לי בוקר

בוקר טוב הוא אומר, לכל חבלי הכביסה

בוקר טוב למכוניות החונות, בוקר טוב לתמרורים

"בוקר שכזה... וואו, לא היה לי הרבה זמן."

הוא אומר בסיפוק מול הנוף הצונן

בוקר שכזה מזכיר לך שאתה חי

"בוקר אכזרי," אומר מי שהבוקר לא היה טוב אליו

"בוקר חוצפני," אומר מי שהבוקר הביא אותו במבוכה

"בוקר שובב," אומר מי שהתעורר לערימת בלונים,

ממסיבת ליל אמש

"בוקר מוזר," אומר מי שדברים אצלו נראים אחרת

בוקר שמטפטף בפינות את ההתחלה שלו

בוקר שמזדחל מעלה כלפי השמיים

"בוקר הרוס," אומר מי שלא ישן כל הלילה

"בוקר סהרורי," אומר מי שישן מעט בלילה

בוקר שאומר לך שאתה יכול להתחיל לשנות

בוקר של התחלה, בוקר של חידושים

"בוקר זה הדבר," אומרת אישה מתחדשת

"בוקר בספק," אומר מי שממשיך משהו שעשה אתמול

"בוקר כזה לא ראיתי הרבה בקרים,"

אומרת הנערה ומתרגשת

בוקר אהבהבים, בוקר דאגה, בוקר חידה

"בוקר שמתחיל טוב, וממשיך רע,"

"בוקר לו אני כל-כך זקוקה,"

בוקר שמדבר איתי בשפה לא ברורה.

גשם של כוכבים מחזיק אותי על חבל

אני עלול למות בכל רגע

כואב לי כמה הבן-אדם שביר

זה לא כמו בטלוויזיה, לא כמו

כל הניסיונות שלכם לשבור אותי,

הפכו אותי חזק יותר

אני לא המסכן

אתם לא הייתם יכולים לעמוד ברבע,

ממה שאני עברתי.