הייתי וברחתי

זה קפוא, זה לא הולך לשום-מקום, היום

זה נשאר בבית, מעשן, אפילו לא שותה

זה לא יפתח ספר, וקרוב לוודאי שלא יכתוב שיר

זה יביט מהחלון אל הגשם

זה צריך לקנות סיגריות, וזה הכרח, אבל זה הכול

זה לא יזמין אישה לביתו, ולא יתפרק

זה נתון במיטתו וזה פוך ושמיכת צמר

זה יודע שכולם עסוקים

זה יודע שכולם עסוקים בלא להיות עסוקים,

וגם הוא הולך להיות כך

זה היום האחרון של השנה האזרחית,

וזה הולך לנוח

הוא רוצה שקט, הוא עייף. 

אל תתאהב בנסיכות.

יש לנו יהלומים ויש לנו עצים

יש לנו הרבה חרטות וגם כעסים

אנחנו צריכים מיטה בשביל לישון

את יודעת שזה לא קל להיות רק שנינו

הכול נופל עליי, אני אתן כל מה שאני יכול,

אני אלך עד הסוף בשבילך, אני אשאר.

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

אתה בדרך, זה בסדר, בסדר, בסדר

יש לי שק מלא צרות, אני לא רואה את הסוף

יש לי אויבים מחוץ לחלון, אני לא רואה ירוק

נוסע בקאדילק ומצפצף על העולם

אתם מאשימים אותי שאני לא מתוק, כמוכם

אתם רוצים שאהיה כמוכם, תמיד

אני תמיד צודק, אני תמיד טועה

אני תמיד הולך, אני תמיד חוזר

אני בדרך, זה בסדר, בסדר, בסדר

אני לא כמוך, מה אני אעשה...

אני ייחודי, זה בסדר, בסדר, בסדר,

זה בטוח.

>>>>>>>>>>>>>>>>>>

תישאר, בן-אדם, תמיד אהיה נאמן

אורך (האור שלך) כמו הר לנפשי החולה

נשתול יחד עץ,

ונראה אותו גדל כמונו.

>>>>>>>>>>>>>>>>>

היא אמרה שהיא עייפה מאותו חרא שהחיים משליכים עליה

היא אמרה שהיא עייפה מלחיות

חיוך קטן שלה ממיס לי את הלב

שימי את המוזיקה ותתמסטלי עם החומר

את לא הולכת לשום-מקום, בואי נתמסטל מהחיים

לפעמים זה קשה, אבל צריך לאחוז בחיים,

כי הקושי זמני, וזה רק עניין של זמן עד שיהיה בסדר

בואי נהיה מאלו שחיים וחיים, ונהנים מהחיים.

>>>>>>>>>>>>>>>>

הייתה לי מחשבה, יקרה, כמה זה מפחיד להיות לבד בלב ים

ואני שמח שיש לי אותך, כי את היבשה שלי

אני לא אשאל אותך לאן את הולכת ומה את עושה

כי את תמיד חוזרת.

>>>>>>>>>>>>>>>>

כשמרגיש שהעולם ריק מבפנים,

ונוצר רק לכסח אותנו

אנחנו עולים על הרכבת, כמו כל יום

ודוהרים אל האופק, כמו ג'ון ווין

אנחנו יכולים לעוף בזמן רעידת אדמה

כי לא משנה לאן נלך ואיפה נהיה,

תמיד מישהו יאהב אותנו.

הקטע שמור במערכת, הקטע יצא לחופשה,

הלך לקטוף פרחי אזדרכת,

הקטע זקוק לנחמה

הוא מטייל מזריחה עד לפנות ערב,

מפזם נעימה ישנה

מפציר בירח הלוהט ללא הרף,

שיביא לו מזור לנשמה

זה טיול מנוחת צהריים, עם הרבה ספרים במזוודה

שקיעת הערב ובין הערביים נמוגה מזמן,

והותירה אותו משוטט בחשכה

היה לו זמן לפרוח, היה לו זמן ליפול לייאוש

יושב בחשכה נהדרת על הגבול בין שיגעון לשפיות

הוא לא מדבר עם מילי, ועם יפה ונחמה גם

הוא מדבר עם מי שבא לי, כמו נפל לו העולם

יש לו מזוודה נהדרת, עם אבזמי מתכת ורצועות נוחות

נושא אותה איתו מזריחה עד לפנות ערב, ולתוך הלילות החשוכים

נדמה לו שהירח מטייל איתו בדממה,

האם הוא שומע את הרהורי החרטה

אבל אני זה לא הוא, ואני סגור בביתי,

מכוסה עד הראש בשמיכה הטובה שלי

הגשם מסמרים בשמשות החלונות,

והרוח נושבת כבדה

מפילה עצים, תמרורים ושלטי הזהרה,

לאלו המעיזים לשים נפשם בכפה

אני מדליק את הטלוויזיה, אני מכין לי כוס קפה,

הפרשן השכונתי מסביר לי שזה לא הזמן לחשוב הרבה

יש לו עיניים רעבות, והוא משחק עם האצבעות,

את זה לא רואים, כי הידיים מתחת לשולחנות

הוא מבליט את אפו בתוכחה, ורושף בזעם בעיניו,

עוד מעט אולי ירדו לו הדמעות, שאגר שנים במעייו

לא שהוא מדבר יותר מדי, אבל כל מילה כמו חקוקה בסלע

הוא רוצה שתחשבו על מה שהוא אומר, ותעשו ריפרש למוח

הו, הרוחות נושבות, העצים נופלים, סערה גדולה יש בחוץ

כמה קשה בוודאי לאנשים עם מזוודות ספרים למצוא פינה לנפוש

על הכתלים חגים הצבעים, הם מאירי עיניים כמו תמונות בשחור-לבן

הם לא מדברים הרבה, אבל כל מילה ואנחה מיועדת לשימור פחד הבמה

אני לוגם קלות מהקפה, ומתכסה הרהורים כבדים

לאן הולכים כל אלו שאין להם מצפן ולא שלטי דרכים

"דברים חכמים בפיך," אומר לו המגיש, והפרשן יוצא בריקוד עולז,

הנה הוא הבטיח שוב את מקום עבודתו בארגון מיטיב ומספק

לכן הוא לא מדבר איתי... אני מהרהר בנוגע לאיש המתעלף

הוא נמצא במרחק הליכה קצרה, וחושב את אותן המחשבות,

אבל המשקה שלו זה לא קפה, יש לו שקיות תה במגירה.

יריתי בכלב שלי, אני מאוד מצטער

אני לא יכול להוציא אותו לטיולים יותר

יש רוח כזאת רעה שנושבת בין הבתים

הופכת את האנשים למשוגעים

אצבעות מלופפות סביב אקדחים

בלילה כזה הכול יכול לקרות

אני מדבר עם אנשים שלא קיימים

ממציא על עצמי דברים שלא נכונים

הילדים שיחקו בגנים, הם היו קטנים

לך תסמוך על המבוגרים

"עשינו כל מה שיכולנו," הם אומרים

החיים מצויים בפרטים הקטנים

ואני לא עשיתי מקלחת כבר חודשים

"ארגוני נשים מתנפלים עליי בתוכחה"

ארגוני כלבים וארגוני רובים

אנשים שלא מדברים

"אבל אתה מדבר שטויות," הם אומרים

מתוך השקרים נופלים רסיסי אמיתויות.

מה אתה מדבר? עם מי אתה מדבר?

למה אתה מגמגם?

אכלתי מלפפון ועגבנייה

לחם פרוס עם גבינת שמנת

בצל

כוס שוקו

לא טוב לאכול כבד לפני שינה

אני אדבר איתך אחר-כך

שם זה טוב, פה זה לא

מכירים אותי

יש חנות ליד רחוב יפו

ליד חנות הנעליים,

מול חנות הרהיטים

אחרי הרמזור

איפה שיורדים לים

והים כחול וגדול, יש בו את הכול.

בבוקר אני לא מוציא את הלשון שלי מהבית

הצרות נכנסות לחדר, אי-אפשר להתעלם,

אסור להיעלם

אני מוצא את עצמי "צריך" לסדר למישהי את החיים

אני לא צריך, אני לא חייב, ואף-אחד לא יכול להכריח אותי

אני לא מוצא בך כלום, אבל את כל מה שיש לי

את קודחת לי בשכל, את תובעת ממני,

למה שאני אתן?

יחסים זה דבר מלוכלך

לא "קצת", הרבה

אני לא צריך לדאוג לילדים לא שלי,

לאישה שאני לא אוהב,

רק כי טוב לנו במיטה

את בטח חושבת שאני טיפש לגמרי,

אם את חושבת שאני אסכים

תני לי סיבה אחת, למה.