מהומה בתא הווידוי

דימיון הינו כלי נהדר לדמות לעצמך כי קיבלת את אשר רצית. ישבתי מאחוריה במושב האוטובוס שמישהו אחר קרע ממנו חתיכות מהספוג ומולי בחורה צעירה, שערה טיפה ארוך יותר מהכתפיים ומתולתל קלות. לא ראיתי את פניה ורציתי להאמין כי יפות הן. נשארו לי עוד כמה תחנות עד שעליי לרדת, הבחורה שמולי התמתחה לאחור, ידייה כמעט נגעו באפי ולכן הושטתי את ידי ונגעתי קלות בידה, היא הסתובבה במהירות כלפי וכשהבינה מה קרה חייכה בביישנות והחזירה מבטה לכיוון הנסיעה. פניה אכן נאות, הבליטה במכנסיים החלה לתפוח. כמה מביכות הסיטואציות האלה עוד עשויות להיות? שוב ושוב. 

דמיינתי לעצמי איך אני מתקרב אליה מאחור ונושק לצווארה היפה לאחר שאסיט את שערה הרך מפיסת העור שתיחשף. דימיינתי את כתפיות גופייתה הדקות מופשלות הצידה וחושפות כתף בעלת עור חלק ויפה. דמיינתי לעצמי את הטעם של עורה. את תחושת שדייה הרכים בידי אותם הספקתי לראות בכניסתי לאוטובוס. הייתי רוצה שכל האנשים באוטובוס יתנדפו ושיהיה לי האומץ לגשת לבחורה, שהיא תחייך וכבר נמשיך משם. משם הרצון התגלגל ישירות אל חדר המיטות. אל מיטת היחיד שלי בחדר, במקלחת, על השטיח, אצלה. דמיינתי עצמי נושק לה ומפשיל את מכנסייה ותחתוניה, שפתות איבר מינה לחות, אני נוגע. היא רועדת. אני ממשיך בתשוקה של נער בן עשרה. היא מבוגרת ממני במספר שנים, לי לא אכפת. בפנטזיות שלי גם לה לא אכפת. היא מורידה את המכנסיים שלי מעליי בפראות, את הבוקסר לאחריהם ודוחפת אותי על המיטה. עולה מעליי, החזה היפה שלה מתנדנד מעליי ואני מוקסם שולח ידיים. היא מתחכחכת בקצה הפין הזקור שלי, הנשימות שלי נהיות מהירות יותר. היא נכנסת מעט, מכוונת עם ידה אל הפתח. חסרה לי הסבלנות ואני מסובב אותה על גבה, עתה היא זו שמתחתיי. אני חודר אלייה והיא גונחת ואוחזת בזרועותיי המחזיקות אותי מעליה. אני מנשק אותה, נכנס ויוצא. היא גונחת. היא רוצה שאמשיך, שום מילים לא עולות בראשי חוץ משירת הללויה סמויה. אני מתאמץ קצת, עוד מעט וזהו. עוד קצת ו... הינה, פרץ של זרע יוצא ממני לתוכה, מרעיד את גופי בתחושת עונג. 

עתה אני רוצה להביא אותה לגמור. שתחווה את אותה החוויה הנהדרת שחוויתי דקה אחת קודם. אני מכניס אליה אצבע וממשש מסביב, מחפש נקודות תורפה, מחפש את הדגדגן ונקודת ה-G. לפי תגובתה אני משער היכן אני עומד. כשמצאתי את הנקודות הנכונות, היא קפצה, התכווצה כולה. רעדה והתפתלה ולבסוף חיוך זחוך עלה על פניה. 

"תחנת עזריאלי", הודיע הקול המוקלט של האוטובוס. ברגע האחרון ניעורתי מחלומי בהקיץ. בעודי קולט שאת הבליטה אי אפשר עוד להסתיר, אני אסיר תודה שעכשיו חורף, מחזיק את המעיל כך שיסתיר ויורד מין האוטובוס במהרה. משאיר את הבחורה המסתורית מאחור.

אשמח לשמוע מה דעתכם/ן על הסיפור הזה.