Camden's Minds

זהו היום שאתחיל לטפל בעצמי שוב..

אבכה הרבה פחות על אנשים לא ראויים שנטשו אותי ופגעו בי.

אחזור לדאוג לגופי ולתזונתי...ולאחר ימי בליסה ריגשית שקרתה בגלל אדם שערכו אפס לא יותר אחזור לשגרה שלי.

אפסיק  שוב לדחוף אצבעות לגרוני ולהקיא...כל כך הרבה זמן כבר לא הקאתי והנה עוד פעם  גברת בולמיה הגיעה לבקר..עם הדיפרסיה והחרדה וכל הגועל שיש בי  והתחושה שאני שמנה ודוחה וזקנה ופשוט כלום.

הגרון כל כך כואב לי..כולו צורב..מרגישה שהלב מפרפר..כבר לא יודעת למה בדיוק..למה לחשוב על להתאבד שלאט לאט אני  משמידה את גופי ונפשי לבדי?

היום התעוררתי וחשבתי..זהו..זה יום שאשתדל  להתחיל לטפל בעצמי ולדאוג לנפשי וגופי יותר..בעזרת קמצוץ תקווה שיש לי,חלומות שעדיין נמצאים בראשי, אנשים קטנים שלצערם זקוקים לי...קצת ספורט ואדרנלין וגברת סיגריה דקה...

הלוואי ואצליח..לפחות שתיפסק הצריבה בגרון ובנשמה..ובמקביל..הלוואי שתמות שם אתה..מוות מטאפורי לא אמיתי..כי הוא יותר קשה..

אפס יצירה,אפס חלומות,אפס הגשמה ואפס אהבה..בדיוק מה שמגיע לך..חבר נפש יקר.

אפס ולא כלום אחר!