Camden's Minds

היה זה יום אביב וריח הים הרגיש כל כך טוב,

עמדתי בצד ועשנתי..וההרגשה הייתה שלמה,נקיה ורגועה.

אחרי כל כך הרבה שבועות של פחד,חששות,דאגה והלקאה עצמית...

מי האמין שלשתי דקות הכל יעלם כלא היה..והתחושה תהייה כל כך טובה.

עברו מספר ימים והעצב שוב הכה ולא רק שהכה אלא בעט,בפראיות.

בעט בכל הדלתות וניתץ את החלונות..נכנס,התישב ולא מיאן לעזוב..בכלל..

ואותן דקות של רוח נעימה ויום אביבי,נראו כה רחוקות,כה כוזבות..

ולא שום דבר מלבד זכרון מרוחק וכואב..

והנה שוב יום יפה הגיע. ורוח הים מלטפת את פני...

אך לא אתן ליום ולרוח להוליך אותי שוב שולל , אף לו לרגע..

אפתח לעצב בעצמי את הדלת והחלון ואזמין אותו למשכני.

והוא יחייך חיוך צורם,יחכך את ידיו זו בזו ויגמע את נשמתי.