אני לא אוהבת את סגנון השירים שלהם כל כך, אבל יש להם שירים יפים, די הרבה, יש לפחות שיר אחד שאני לא אוהבת (אז אני די אוהבת, על מה אני מדברת?) והם בכללי מצחיקים אותי. אנחנו אובססיביות להם, היא יותר אבל גם אני.. היא זאת שהכירה לי אותם.
רק אני וס' ניהיה בכיתה עוד יומיים. יאיי! אבל יש עוד חברות שלא יהיו איתי, לא נורא, אני עדיין יהיה חברה שלהם. כנראה שאני ארשה להשתמש בנייד שלי, ראיתי את אחותי ואת החברות שלה עושות את זה, וזה נראה כיף לסמוך אחת על השנייה ככה. בא לי לעשות את זה.. אני מפחדת שיהיה לי קשה, בהתחלה חשבתי על המצב החברתי ואז ככל שהתאריך התקרב אני חושבת על המצב הלימודי, אפילו שזו כיתה מיוחדת.. גאד, אני משועממת שכל מה שדיברתי עלו בחופש זה בית ספר ומבצע צוק איתן שאני עדיין לא הבנתי מה קורה איתו. אתמול עשיתי משהו, הערתי להם בווטסאפ הכיתתי בנימה צינית כי הם דיברו על משהו לא ממש יפה. אני אמרתי להם שאפילו שאני נהנית לקרוא את השיחות הנפלאות ומעשירות הידע שלכם, יש אנשים שמוצאים את זה מגעיל וכנראה יבקשו מכם לעבוטר לפרטי. בכל זאת אני אבקש מכם לעבור לפרטי. עכשיו כיף לי. מישהי כתבה לי שם "אין יור פייס". בוגר ומאוד מובן וקשור. מה קרה לעולם הזה? כולם התחפרנו?! אפשר אנשים טובים? אפשר? הלכתי לצלם, זה התחביב החדש שלי חוץ מקריאה ומכתיבה, וכמובן להיות שונה ומוזרה יחד עם החברות שלי, אכן, אני מיוחדת. אני צריכה ללמוד לאהוב את עצמי. ראיתם איך אני קופצת מנושא לנושא? זה אני, משועממת. דרך אגב, בלוג נועד לפריקת מחשבות שאי אפשר לספר לאנשים אחרים, חוץ מאימי ואחותי. פפפ, אני עייפה ועדיין כואב לי הראש מהפוסט הקודם. השינה עזרה קצת אבל עדיין כואב לי. תודה לנערה הבלונדינית שהציעה לי כל מיני דברים. בכל מקרה, שיט, מחר אני צריכה ללכת לפגוש אותם. "היום השלושים? שיט" אני מתחרפנת. הדבר המצחיק הוא שהייתי חולה עכשיו לפני שנה, פיספסתי בית ספר. חזרתי אחרי סוכות אחרי שהייה באשפוז בבית חולים שסבלתי בו כל רגע ורגע. לא בגלל שהייתי חולה עם חום, בגלל שהיא לא הצליחה למצוא את הווריד המטופש שלי. אני כבר הייתי יכולה למצוא אותו, כשקר אני יכולה עדיין לראות אותו 3: זה כאב. קואלה סיימה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אני, אנוכי ועצמי