| 11/2014
אני מרגישה נורא, ואני שונאת ללכת לבית ספר. והפעם זה לא בגלל הלימודים או השיעורים.
כל כך הרבה לכתוב, כי לא הייתי פה הרבה הרבה זמן.
ואז היא כתבה "היי!", ונזכרתי שאני רוצה לכתוב פוסט.
אני מרגישה כזאת דכאונית, אבל מאיזשהו צורה אני רוצה להיות דיכאונית, טוב, לא כמו שאני עכשיו. אבל בסדר.
אז ככה, לא פיספסתי הרבה מקרים?
קראו לי במילה חלופית ל"זונה", אוו, איך אני שונאת קללות! וקראו לי סתם ככה, כי הם חראות, ואני לא עשיתי כלום. ועדיין ממשיכים סוג של להיות מגעילים, דווקא לקבוצת הילדים ( איך קוראים לזה?!) הזאת, ואני בדיכאון. ואני חלק מהקבוצה, ואנחנו כולנו מסתובבים יחד, זה לא הרבה הקבוצה הזאת, אבל יש עוד ילדים בקבוצה הזאת, שאני לא מתקשרת איתם הרבה.
שיט, אני לא רוצה לעשות כלום, אבל למשהו אני אכלתי כמו מטורפת, אפילו שלא הייתי רעבה. ואז כשאמא שלי שאלה אותי מה קרה, התחלתי לבכות כמו מפגרת. ואני כן מפגרת, אז למה כמו?! כי אני נאחזת בתחושה שהכל בסדר, אבל זה לא, אז די כבר, קואלה!
חשבתי שזה יהיה פוסט ארוך, אבל אין לי כוח כי יש לי מבחן במתמטיקה ביום שני, ומחר אני יהיה די עסוקה..
ובסוף השבוע אני נוסעת עם ס' וש' לעורבני חקיין. יאיי, נדמה לי? אין לי כוח, אבל זה עורבני חקיין, אז לא משנה.
סיימתי לקרוא משחקי הרעב, והתלקחות, ואני באמצע של עורבני חקיין כי אני כל כך עסוקה, ואוו, התחלתי ממזמן, ולפני שנתיים ראיתי משחקי הרעב, ואני צריכה לסיים לראות התלקחות, כי כבר קראתי התלקחות, ואני צריכה לסיים את הספר של עורבני חקיין עד שנסע לסרט.. טוב, אז בהצלחה לי.
ודרך אגב, אני הייתי עוברת כיתה, אם זה לא היה כיתת מדעים. כי זה עוזר, החרא הזה.
אני מרגישה נורא.
ואני לא עשיתי כלום, מעניין..
קואלה סיימה.
 
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אני, אנוכי ועצמי