תמיד כשאני צריכה אותה היא תמיד פה בישבילי. והיא יכולה להיות באמצע כל דבר אבלאם אני אבקש עזרה או סתם משהו קטן אז היא תבוא בכיף ותעזור לי, תעזוב את הדברים שהיא עסוקה בהם באותו רגע .
אני אליה זה הפוך. אני לא דואגת לישאול אותה האם היא בסדר? איך עבר עליה היום? איך המצב שלה עם ההורים או אם חבר שלה? אלא אם כן היא עצובה או היא אומרת לי לבד, תוך כדי שהיא שואלת אותי איך אני? מה איתי? וכו' .
אחרי זה איזה מן חברה אני ?
היום ניסיתי לדבר איתה לישאול מה קרה? למה העצבים? היא התחילה להסביר לי ולדבר איתי. ואני פתאום רואה את עצמי במצב שאין לי מה לענות לה . כי היא צודקת היא דואגת לי וכל פעם שאני צריכה אותה היא פה ואני אפילו לא שואלת אותה מה? ואיך היא? אז כן אני אגואיסטית (?) או לפחות יותר כזאת.
אני פשוט אמרתי לה כן את צודקת אין לי מה להגיד לך יותר, אני רוצה שנסדר את היחסיםש לנו כמו קודם אבל אני כמעט בטוחה שהיא בכלל תסמוך עלי כבר וזה לא קשור אם היא סלחה או לא .. כי זה משהו של זמן שהיא תוכל רק אחרי כמה זמן להגיד 'אני יכולה ליסמוך עליך' וזהו.
עכשיו שניסיתי לדבר ולהשלים ולהחזיר את המצב לקדמותו פחות או יותר אז עשיתי רק יותר ויותר גרוע . היא הגיע למצב שהאנשים מסביב פשוט אומרים לה ושואלים אותה למה היא עדיין איתי אם כלכ ך לא אכפת לי ממנה ולה כן אכפת ממני וכל פעם אני מאכזבת אותה. ועכשיו? עכשיו המצב על הפנים. אני לא יודעת מה להגיד לה כבר כי זה לא קרה פעם אחת.. אם מישהו יכול אז תיתנו לי בבקשה עצה ? כי כל פעם לקום בבוקר עם מחשבה של - החברה הכי טובה שלי כועסת עלי כבר כמה ימים על שטויות שאני עושה והיא אפילו לא מוכנה לדבר איתי - זה הורג אותי כל פעם מחדש .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
shush-sushi