קשה לי הלבד הזה שבכל רגע נתון דואג להזכיר לי בצהלות שמחה " היי אתה לבד!" מצביע עליי וצוחק, " זה כיף נכון?" ובא לי למחוץ אותו עם היד שלי כמו שהורגים יתוש או זבוב מעצבן ליד האוזן. אני כל כך רוצה היום לעשות משהו, עם אנשים. בטח אני אצטרך להישאר עם הלשון בחוץ כמו תמיד, כי אלו הם חיי. להיות זה שמלקק את כל החרא ועדיין נשאר עם הלשון בחוץ. אני מתוסכל מזה שאני לבד...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
