בלי מסכות

קודם כל, לחבר'ה שהגיבו בפוסט המפורסם ההוא שהיה , מאיידס לא מתים. מתים מוירוסים ומחיידקים כי המערכת החיסונית לא משהו. המצב שלי הוא קריטי מאד בשנה - שנה וחצי הקרובות. הסיכויים שלי לעבור אותן הוא מאד קלוש, כי המערכת החיסונית שלי לא טופלה קרוב ל10 שנים במחלה הזאת וכרגע מנסים להחזיר לי איזשהו קו הגנה ולהחזיר חלק מהתאים לתפקוד כדי שתהיה לי סוג של רשת הגנה קצת יותר רחבה. אולי , לא הייתי צריך להספיד את עצמי אבל לפי מה שהבנתי המצב לא משהו....

בכל מקרה, היה לי את אחד הלילות ההזויים ביותר של השנה או של כל החיים שלי. נפגשתי אתמול בספונטניות עם אחת מהמגיבות כאן בבלוג, נפגשנו בתל אביב -{אחרי שהיא באה מנתניה ויצאה לכיוון תל אביב ב22:30} . 23:15, נפגשים בתחנת רכבת, בחורה יפהפייה עם עיניים תכולות , שיער ג'ינג'י ונמשים. תוך כדי נסיעה " היי אני א' " , והיא עונה " היי אני ע'"{ השמות בדויים }. " בוא נאמץ לך כלב" , היא אמרה. לא ציפיתי לזה, היא אמרה שקראה בבלוג שאני רוצה כלב, אמרתי לה שההורים שלי יהרגו אותי אם אני אביא אותו... ירדה מזה. נסענו לרידינג , ישבנו על הים, קנתה קפה ושפכה לתוכו 6 שקיות סוכר.

רצתה שניסע ליפו או לדרום תל אביב - הורדתי אותה משם, כי היא שאלה אותי למה אני חושב שאני בנאדם רע, והסברתי לה שלאנשים רעים קורים דברים רעים. היא רצתה להראות לי את איוולות החיים. אחרי שירדה מיפו ומדרום תל אביב, בוא ניסע לחיפה... אמרה, או לאילת.

לא נסענו לשם.

מה שכן עשינו זה, נסענו לנתניה , לאיזור חדרה, היינו בלהבות חביבה - סמוך לקו הירוק, טיול לילי ורגלי בטבע לכיוון המאגרים.

הייתה לנו שיחת נפש בשיחה של ה40 דקות - 45 דקות הללו. ת'אמת, שאני ממש שמח שיצא לי להכיר אותה ולדבר איתה. ספונטניות אצלה זה אשכרה דרך חיים. היא אשכרה ויתרה בשבילי על שינה לפני שחוזרת לצבא היום, היא משרתת בגבול, קרבית.

היה קטע מצחיק עם תחנת דלק שבגלל שהרבה זמן לא נסעתי עם הרכב, יותר נכון לא תדלקתי אף פעם את הרכב אז היה מצחיק. הדבר שהכי יצא מצחיק זה חוסר המיומנות שלי.

היה לילה מצוין. משהו שאני לא אשכח לעוד הרבה זמן. בסביבות 3 בלילה הורדתי אותה בנתניה בבית שלה, ואז המשכתי לדרכי הבייתה.