בלי מסכות

לפני שאתם מתחילים לקרוא בבקשה ממכם לפהעיל את הקובץ למעלה ולהיכנס בחלון חדש לקישור הזה

www.rainymood.com

אתמול בלילה יצאתי מהבית בערב, לא יכולתי להישאר עוד בבית, מה גם הייתי צריך לעשות משהו אחרי הלילה הקודם. אז יצאתי לשבת באיזה תחנת דלק בלילה. ישבתי שם די הרבה זמן , העברתי את הזמן למוכרן.

הגעתי למסקנה שבתור אנשים אנחנו מפחדיםלחיות, אני מתכוון באמת לחיות. תמיד אנחנו עוצרים את עצמנו מלעשות דברים שתמיד חלמנו עליהם כי הם משוגעים מידי בשביל הלך העולם כיום. רובנו, תמיד נקלעים לסיטואציות שתמיד נקלענו אליהן ולאנשים הלא מתאימים לנו. יצא לי לחשוב על זה מעט והבנתי שאנחנו לא באמת נותנים0 לעצמנו סיכוי. כי ברגע שנניח, עומד לפנינו בחור או בחורה שבאמת בתוכנו אנו יודעים שיהיה קשר ומשהו רציני, אנחנו ישר אוטמים את עצמנו ומתרחקים. רוצים להיכנס לקשרים החד פעמיים האלה או לקשרים שאנחנו נדע שהם לא טובים, כי אנחנו מפחדים מטוב. רובנו פשוט עוברים לידו יום יום מבלי לדעת שהוא שם, אחרים פשוט מתרחקים ממנו כמו מחלה. לפני הכמה חודשים האחרונים שבהם גיליתי את המחלה, חייתי את החיים שלי{ יותר נכון לא חייתי} היו לי חלומות ותקוות שלא ממש מימשתי כי באתי מרקע קשה והתמודדתי עם כל החרא שאפף אותי באותו הזמן לבד. אני חושב שהמחלה הזאת היא מעין כמזור למצב יותר קשה שיש בי - אטימות רגשית וחוסר מתן לגיטימציה למי שאני ולמה שאני רוצה. ואני חושב שהג'ינג'ית היפהפייה עם העיניים תכולות פשוט פתחה איזשהו צוהר שמעולם לא נפתח, שאף פעם לא הבחנתי בו כי היה מאובק מרוב שנים ללא  שימוש. אני מנסה להשתפר ולהיות אדם טוב יותר, כי יש בי חלקים שפשוט מרגישים שאני חלאת האדם, יש בי חלקים שפשוט רוצים להרוג אותי ואת מי שאני, יש בי חלקים שפשוט אני משקיט אותם מלא לצאת החוצה, בבלוג הישן שלי אני כמעט ולא כותב, אני מפחד לכתוב, כי אותה אחת שיצאתי עמה השבוע בתחילתו, די מסננת אותי ולא בא לי לכתוב שנמאס לי מזה שפשוט אף אחד לא שם לב אליי , שאף אחת לא רואה אותי בתור פונקציה, אבל אני לא יודע זה מעט ילדותי.

באיזשהו מקום אני מרגיש כמו בסרט into the wild שפשוט נמאס לי מהמודרניזציה ומהאטימות ומחוסר המעט והרגש שיש לאנשים כלפי עצמם ואחרים. נמאס לי להיות במקום שבו אני מרגיש שהעולם מסתובב על ציר אחד ואני{ אפילו שאני לא סביבון} מסתובב על ציר שונה לגמרי. זה יהיה ילדותי לומר שאני לא אקבל את זה אף פעם כי בכל זאת אני חלק מהעולם אבל, אני כן רוצה להתאים את ההתאמות וההשקפת העולם שרווחת כיום לתוכי לבפנים. לעשות סלקציה כזאת ולהוציא את כל מה שלא נראה לי.

אני כן רוצה לדעת לומר למישהי שאני אוהב אותה מבלי לפחד. כן רוצה לדעת שאם לא יהיו משחקים אז זה באמת יקרה, כי לצערי עד כה כל הנשים שיצא לי להכיר אהבו את המשחקים האלה שזה כבר נהפך להיות לכדי מצב של רמיסת כבוד. נמאס לי להוריד את עצמי בשביל אותה בחורה שגם ככה לא סופרת אותי כי היא מדברת עם 80 גברים במקביל שלחלק מאותם חבר'ה היא לא זוכרת את שמם. אני כן רוצה לדעת שאם אני אומר שמשהו לא מתאים לי - לא יסתכלו עליי בצורה מוזרה ויגידו שאני ילד קטן, אני כן רוצה לקבל תשובה החלטית ומעשית ולא להיות תלוי באוויר כי אם הגובה שלי זה יכול להיות מסוכן. אני יכול למות בטרם עת. אני רוצה באמת יום אחד להסתכל על עצמי במראה ולאהוב את מה שאני רואה , רוצה להיות אמיתי עם כל החלקים שיש בי ובאמת ובתמים לקבל את עצמי. אני רוצה לחוות לילה מלא תשוקה ושתהיה לי ילדה קטנה עם עיניים תכולות. אני רוצה באמת מקום שאני אוכל לקרוא לו בית.

אני באמת רוצה להפסיק לפחד.