בלי מסכות

You don't have much left to say

זה רק אתה מול הדף והמילים הריקות שגם ככה אף אחד לא רואה וקורא, שגם ככה אף אחד לא מתאמץ להכיר. זה רק אתה עם הכאב שלה והכאב שמפלח את ליבך. זה רק אתה עם דמעות מלוחות ועצב מר המתערבבים לכדי מזון מעופש ומעובש. זה רק אתה עם עצמך. וזה רק אתה שמנסה לא להיות לבד וכידוע בכדי לרקוד טנגו צריך שניים , ומשום מה השניים הזה אף פעם לא מתרחש וקורה לך. אולי ליבך כל כך מוגבל שמורכב רק מחדר אחד. אולי משהו בך פגום. וההרגשה הזאת שהכל במילא חלוף מול עינך בין אם תרצה בכך או לא לא מקלה. וזה רק אתה מול עצמך במראה בתחושת גועל ובמראה גוש בשר המלא בזבובים. וזה רק אתה עם חלומות בלהות ששוטפים את עינך ומוחך בהקיץ. וזה רק אתה עם עצמך ועם הפלאשבקים מהעבר. וזה רק אתה. זה רק אתה. וזה רק אתה מול הפסנתר או מול מה שמתיימר להיות כאחד כזה מנגן ומלחין, רק אתה עם מנגינות חסרות כל פואנטה וסדר, מנסה לעשות סדר באמצעות האי סדר שיש בפנים. זה רק אתה מול הקול הקומם ומידי פעם החלוש שלך שמנסה לפרוץ קדימה ולשבור חומות וקירות בטון עבים. וזה רק אתה ששומע את זעקתו כאילו כמנסה לעזור לעצמך נותר ללא שום כלי או חבל בכדי לזרוק. וזה רק אתה שלילה לילה ככל שהימים עוברים שנותר עוד ועוד לבד, ואולי זה רק אתה שגם כאשר אתה מוקף באנשים אתה מרגיש לבד כמו שמעולם לא הרגשת. וזה רק אתה עם הדמעות הגאות. וזה רק אתה שרוצה לצעוק כל כך חזק אך מרגיש את גופך נדחס לתוך מי השקט והמוות. וזה רק אתה שמידי פעם כשאתה הולך ברחוב מבחין בחרמש המנצנץ שמלאך המוות מחזיק, אפילו שאתה לא מאמין בשטויות האלו. זה רק אתה מרגיש איך הריאות נמחצות תחת עומס האוויר רווי חמצן רעיל שנשאר בגופך וכאילו לא מספיק החמצן מדושן בדו תחמוצת הפחמן וזה רק אתה שמצליח לגרום לשיעור בכימיה להישמע כל כך רגשני ודרמטי. ואולי זה רק אתה שבאמת מנסה כל כך חזק כאשר כל השאר פשוט זורמים. ואולי זה רק אתה שחושב על דברים יותר מידי גם על כאלו שלא צריך אבל אתה לא יכול שלא אחרת. וזה רק אתה שיודע את הידיעה עצמה שגם ככה מרטיטה בך מקומות שלא חשבת שקיימים, זה רק אתה עם הלב המשקשק ומרוב פחד פועם. זה רק אתה עם תהיות ותקוות חסרות כל תכלית ושווא שגם ככה לא יתממשו. זה רק אתה עם שנה - שנה וחצי לחיות. זה רק אתה שמספיד את עצמך כי אין לך כרגע משהו אחר. זה רק אתה שכל כך מנסה ומשתדל ושום דבר לא קורה. זה רק אתה שבסופו של יום בהיר וכהה נשאר לבד בתוך ערבובית הצבעים הזאת שאין לה שם. וזה רק אתה שמחפש במילון ולומד שפות רבות בכדי למצוא את השם ההולם למה שמתרחש איתך היום. וזה רק אתה שיושב מול מחשב יום יום מחפש משהו שיוציא אותך החוצה לחיים. זה רק אתה שמפחד עם עצמם מול עצמך בעצמך. זה רק אתה שמרגיש כאילו נשימתו נעתקת בכל נשימה ולא מתדהמה או מהפתעה, זה רק אתה שמרגיש איך חוד חרב החיים ננעץ בתוך ליבו עוד ועוד והחוד מביא בתוכו רעל עצבים שמעבר ללהפוך אותך עצבני משבית את כל מערכת החשמל שלך מבפנים. זה רק אתה שמרגיש כמו פיקאצ'ו בקצר וזה רק אתה שאיכשהו מצליח עכשיו להיזכר בפוקימון. זה רק אתה שמרגיש כאילו עוד שנייה תגיע האפילה הגדולה ולצערך אין שום גנרטור חליפי שיעבוד במקום הראשי. וזה רק אתה שמפחד פחד מוות מהפסקת החשמל הזאת ומחוסר הידיעה שלא תגע מה היא תביא עמה. זה רק אתה שכולם עוברים ברחוב ומתעלמים ורואים דרכך. זה רק אתה שאף אחד לא רוצה להיות קרוב אליו כמעין רתיעה ממצורע חולה. זה רק אתה שיודע עם עצמך שאתה חולה. זה רק אתה שמרגיש לפעמים אגואיסט עד אין קץ שכל כך מנסה להתאהב ולאהוב כאשר אתה יודע שגיליוטינת החיים, או חוסר החיים מרחפת מעל ובכל יום שעוברת מתקרבת אט אט ליעדה. זה רק אתה שיודע שגם הלילה לא תצליח לישון. זה רק אתה שבאמת מצליח להבין שאף אחד לא יקרא או יראה את הקטע הזה ואם איכשהו אנשים יגיעו לעמוד אז הם יזפזפו מהר כי לא ירצו לקרוא משהו כל כך ארוך ומשעמם. זה רק אתה שחושף וכותב ומקליד את רגשותיך בדמך המקולל. זה רק אתה שמרגיש לבד בעולם. זה לא רק אתה. זה גם אני.