אני רוצה לחיות. אני באמת רוצה לחיות. רוצה להיות בלי חרטה כשאגיע לבלתי נמנע. אני יודע שאומרים לי להפסיק להספיד את עצמי אבל אם אני אפסיק להזכיר לי את הזמן הקצוב שיש לי אז האש שבלשנות ובלעשות דברים אחרים וחדשים ממה שאני מכיר לא תבער בי. אני מחפש עבודה, כמובן שלא רוצה שתהיה משרה מלאה, כי אני צריך זמן גם בשביל עצמי ולך תסביר להם למה דחית את הלימודים כשהם מתחילים לקדוח לך ולשאול באיזה סיטואציה אתה נמצא בחיים שאתה כרגע מחפש משרה חלקית שמתאימה לסטודנטים ורואים שהכל נדחה לך... לך תסביר להם שואללה השנה וחצי הבאות הן בסיכוי די גבוה ללהיות האחרונות. לך תסביר להם שאתה רוצה להנות אבל גך תוך כדי לעבוד, לך תסביר להם שמן הסתם אתה יודע בינך לבין עצמך שלא תהיה פרודוקטיבי כמו שיכולת להיות אילולא הסיטואציה ואילולא הראש שלך לא היה נמצא במקום שהוא נמצא עכשיו. אתה רוצה לנצל כל זמן שיש לך. אתה מנסה לעשות את זה. לא פשוט כשיש בבית אמא חולת סרטן שגם ככה לא מרגישה הכי משהו. אני לא יודע אם לומר לשמחתי או לצערי אבל האנשים שכאן מהווים משפחה יותר מאשר המשפחה הביולוגית- אמיתית שלי.
אני רוצה לעשות משהו מטורף היום. באמת, משהו מטורף... אני רוצה להפסיק לפחד לעשות דברים.
הגיע הזמן להוסיף עוד דברים לרשימה. בכל מקרה אם יש כאן מישהי או מישהו שמעוניינים לעזור לי לעשות חלק מהדברים אני אשמח
לפני שאתם מתחילים לקרוא בבקשה ממכם לפהעיל את הקובץ למעלה ולהיכנס בחלון חדש לקישור הזה
www.rainymood.com
אתמול בלילה יצאתי מהבית בערב, לא יכולתי להישאר עוד בבית, מה גם הייתי צריך לעשות משהו אחרי הלילה הקודם. אז יצאתי לשבת באיזה תחנת דלק בלילה. ישבתי שם די הרבה זמן , העברתי את הזמן למוכרן.
הגעתי למסקנה שבתור אנשים אנחנו מפחדיםלחיות, אני מתכוון באמת לחיות. תמיד אנחנו עוצרים את עצמנו מלעשות דברים שתמיד חלמנו עליהם כי הם משוגעים מידי בשביל הלך העולם כיום. רובנו, תמיד נקלעים לסיטואציות שתמיד נקלענו אליהן ולאנשים הלא מתאימים לנו. יצא לי לחשוב על זה מעט והבנתי שאנחנו לא באמת נותנים0 לעצמנו סיכוי. כי ברגע שנניח, עומד לפנינו בחור או בחורה שבאמת בתוכנו אנו יודעים שיהיה קשר ומשהו רציני, אנחנו ישר אוטמים את עצמנו ומתרחקים. רוצים להיכנס לקשרים החד פעמיים האלה או לקשרים שאנחנו נדע שהם לא טובים, כי אנחנו מפחדים מטוב. רובנו פשוט עוברים לידו יום יום מבלי לדעת שהוא שם, אחרים פשוט מתרחקים ממנו כמו מחלה. לפני הכמה חודשים האחרונים שבהם גיליתי את המחלה, חייתי את החיים שלי{ יותר נכון לא חייתי} היו לי חלומות ותקוות שלא ממש מימשתי כי באתי מרקע קשה והתמודדתי עם כל החרא שאפף אותי באותו הזמן לבד. אני חושב שהמחלה הזאת היא מעין כמזור למצב יותר קשה שיש בי - אטימות רגשית וחוסר מתן לגיטימציה למי שאני ולמה שאני רוצה. ואני חושב שהג'ינג'ית היפהפייה עם העיניים תכולות פשוט פתחה איזשהו צוהר שמעולם לא נפתח, שאף פעם לא הבחנתי בו כי היה מאובק מרוב שנים ללא שימוש. אני מנסה להשתפר ולהיות אדם טוב יותר, כי יש בי חלקים שפשוט מרגישים שאני חלאת האדם, יש בי חלקים שפשוט רוצים להרוג אותי ואת מי שאני, יש בי חלקים שפשוט אני משקיט אותם מלא לצאת החוצה, בבלוג הישן שלי אני כמעט ולא כותב, אני מפחד לכתוב, כי אותה אחת שיצאתי עמה השבוע בתחילתו, די מסננת אותי ולא בא לי לכתוב שנמאס לי מזה שפשוט אף אחד לא שם לב אליי , שאף אחת לא רואה אותי בתור פונקציה, אבל אני לא יודע זה מעט ילדותי.
באיזשהו מקום אני מרגיש כמו בסרט into the wild שפשוט נמאס לי מהמודרניזציה ומהאטימות ומחוסר המעט והרגש שיש לאנשים כלפי עצמם ואחרים. נמאס לי להיות במקום שבו אני מרגיש שהעולם מסתובב על ציר אחד ואני{ אפילו שאני לא סביבון} מסתובב על ציר שונה לגמרי. זה יהיה ילדותי לומר שאני לא אקבל את זה אף פעם כי בכל זאת אני חלק מהעולם אבל, אני כן רוצה להתאים את ההתאמות וההשקפת העולם שרווחת כיום לתוכי לבפנים. לעשות סלקציה כזאת ולהוציא את כל מה שלא נראה לי.
אני כן רוצה לדעת לומר למישהי שאני אוהב אותה מבלי לפחד. כן רוצה לדעת שאם לא יהיו משחקים אז זה באמת יקרה, כי לצערי עד כה כל הנשים שיצא לי להכיר אהבו את המשחקים האלה שזה כבר נהפך להיות לכדי מצב של רמיסת כבוד. נמאס לי להוריד את עצמי בשביל אותה בחורה שגם ככה לא סופרת אותי כי היא מדברת עם 80 גברים במקביל שלחלק מאותם חבר'ה היא לא זוכרת את שמם. אני כן רוצה לדעת שאם אני אומר שמשהו לא מתאים לי - לא יסתכלו עליי בצורה מוזרה ויגידו שאני ילד קטן, אני כן רוצה לקבל תשובה החלטית ומעשית ולא להיות תלוי באוויר כי אם הגובה שלי זה יכול להיות מסוכן. אני יכול למות בטרם עת. אני רוצה באמת יום אחד להסתכל על עצמי במראה ולאהוב את מה שאני רואה , רוצה להיות אמיתי עם כל החלקים שיש בי ובאמת ובתמים לקבל את עצמי. אני רוצה לחוות לילה מלא תשוקה ושתהיה לי ילדה קטנה עם עיניים תכולות. אני רוצה באמת מקום שאני אוכל לקרוא לו בית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
