| 9/2014
חלום שהופך למציאות
Jag kanner mig vid liv efter en lang somen
{I feel alive after a long sleep}
בוקר אחד אתה מתעורר ומגלה שכל החלומות שייחלת שיתגשמו במשך כל חייך קורים במציאות. אתה משפשף את העיניים כלא מאמין , חושב שהינך כלוא בגבולות חלום דמיוני.
אט אט אני מתחיל להבין שבעצם לפוטנציאל שיש לדברים הוא מה שעושה את ההבדל, הוא בעצם כף המאזניים שבעצם קובעת האם דבר מסוים יתקדם לכיוון א' או ב'. הפוטנציאל עצמו יותר חשוב מעצם הדבר שמתרחש וקורה. אני חושב שאני מתחיל לקלוט ולהפנים שבעצם יש לי דברים טובים שקורים לי בחיים. אני מעולם לא חוויתי את מה שאני מרגיש ביומיים האחרונים, לא בעוצמה כזאת, לא בתדירות כזאת, לא בשיכרון חושים כל כך משכר. אני חושב שאני מתחיל לאבד את עצמי למשהו שהוא יותר טוב, יותר גדול, חלק שהוא לא רק אני וממני. אך עם ההיאבדות מבצבץ הפחד שמה יקרה אם כל כולי אאבד בתוך הדבר הזה או שלא אקבל שום דבר ורק אתן? מה אם אגלה שיום אחד אני כבר לא אזהה את עצמי עוד במראה? אני מפחד לאבד את הדבר הטוב הזה ובאותה נשימה מפחד להרוס אותו כי הכל כרגע במצב כל כך עדין ושברירי. אני מפחד שפשוט אחנוק את הפוטנציאל, והפוטנציאל הוא הדבר הכי חשוב.
פוטנציאל קשה ליישם או להוציא זה מצריך שנים של עבודה אינטנסיבית ויומיומית אז בד בבד שאתה נתקל בפוטנציאל ונניח אתה הורס אותו, מה הסיכוי שיבוא אחד אחר? היו לי כמה פוטנציאלים בחיים שהרחקתי אותם, הרסתי אותם, חנקתי אותם, כמובן שזה נעשה לא בכוונה, זה נעשה כי יותר מידי רציתי את הפוטנציאל. כל כך רציתי להפוך את הפוטנציאל למשהו שכבר יש במציאות. להפוך את הדבר ההיולי, הגולמי למשהו מעובד, מפותח , מושרש.
אפילו את הרקע של הפאלפון שיניתי... כמו שכבר אמרתי מתחיל לאבד חלקים מעצמי. זה מפתיע אותי שאני ממש לא חושב על דבר X כמו שתמיד היה קורה במקרים הבודדים שיצא לי להיתקל בפוטנציאל בעבר אלא אני חושב על דבר Y. זה מצחיק איך זה נתן לי כל כך המון אנרגיות , אם זה אחרי חודשיים פלוס שלא ניגנתי - היום מצאתי את עצמי ליד הפסנתר מלחין משהו חדש במיוחד בשביל הפוטנציאל שאך ורק הוא ישמע. קרעתי לעצמי את הגוף רצתי היום יותר מהר ויותר זמן. שפורפרת הוולטרן מוכנה לפעולה למחר במידת הצורך. הדבר הכי מדהים הוא שעצם ההגעה והפגישה עם אותו פוטנציאל ושיחות הנפש העמוקות והחודרות עמו בעצם גורמות לך להבין מה אתה רוצה בחיים. זאת אומרת, לא בדיוק להבין מה אתה רוצה בחיים ככלל אלא להיות ממוקד יותר על סעיפים קטנים ומסויימים שאף אחד לא מייחס להם חשיבות כי הם טריוואליים. מתחיל להיות לי טוב ואני מפחד שזה יהרס. זה הפחד הכי גדול שלי, שהדבר הזה, הכל כך מדהים הזה ילך לאיבוד בשלב מסוים ואהיה אבוד ללא מצפן שיכוון אותי לדרך הנכונה. היום אפילו לא חשבתי על הזמן הקצוב. הזמן הקצוב הוא לא חשוב לא כשיש את הפוטנציאל, את הסיכוי הזה, את המקום המחובר הזה כל כך אחד לשני...
אולי אני מתאר שלב של התאהבות מי יודע... אולי אני בעצם מנסה להביע דברים שגם לי קשה להתמודד איתם ולתת להם שם ומילים כי אני אפילו לא יודע איך לקרוא לאותם דברים. ואולי אני פשוט מרגיש שעצם ההישענות על אותם דברים והחזרה עליהם שוב ושוב כמו מנטרה, מוטו לחיים בעצם יגרמו לאותו דבר להתגשם, אולי אני מתפלל? מי יודע. וזה לא שאני כזה חסיד גדול של אלוהים וחבריו. זה מרגיע אותי אבל, והעובדות הפיזיולוגיות שכרגע מתרחשות אצלי בגוף לא משקרות.
אני משתגע מרגעי ההמתנה והפרופיל הנמוך, משתגע מרגעי חוסר התשובה המטריפים את הדעת והכי משתגע מהמחשבות השוצפות את ראשי כמעין ים סוף שחצי אחד נערם על חציו השני כמעין תריס שנסגר.
אולי עדיף שאלך לישון...
| |
A vida e um rapido passeio antes da morte
You don't have much left to say
זה רק אתה מול הדף והמילים הריקות שגם ככה אף אחד לא רואה וקורא, שגם ככה אף אחד לא מתאמץ להכיר. זה רק אתה עם הכאב שלה והכאב שמפלח את ליבך. זה רק אתה עם דמעות מלוחות ועצב מר המתערבבים לכדי מזון מעופש ומעובש. זה רק אתה עם עצמך. וזה רק אתה שמנסה לא להיות לבד וכידוע בכדי לרקוד טנגו צריך שניים , ומשום מה השניים הזה אף פעם לא מתרחש וקורה לך. אולי ליבך כל כך מוגבל שמורכב רק מחדר אחד. אולי משהו בך פגום. וההרגשה הזאת שהכל במילא חלוף מול עינך בין אם תרצה בכך או לא לא מקלה. וזה רק אתה מול עצמך במראה בתחושת גועל ובמראה גוש בשר המלא בזבובים. וזה רק אתה עם חלומות בלהות ששוטפים את עינך ומוחך בהקיץ. וזה רק אתה עם עצמך ועם הפלאשבקים מהעבר. וזה רק אתה. זה רק אתה. וזה רק אתה מול הפסנתר או מול מה שמתיימר להיות כאחד כזה מנגן ומלחין, רק אתה עם מנגינות חסרות כל פואנטה וסדר, מנסה לעשות סדר באמצעות האי סדר שיש בפנים. זה רק אתה מול הקול הקומם ומידי פעם החלוש שלך שמנסה לפרוץ קדימה ולשבור חומות וקירות בטון עבים. וזה רק אתה ששומע את זעקתו כאילו כמנסה לעזור לעצמך נותר ללא שום כלי או חבל בכדי לזרוק. וזה רק אתה שלילה לילה ככל שהימים עוברים שנותר עוד ועוד לבד, ואולי זה רק אתה שגם כאשר אתה מוקף באנשים אתה מרגיש לבד כמו שמעולם לא הרגשת. וזה רק אתה עם הדמעות הגאות. וזה רק אתה שרוצה לצעוק כל כך חזק אך מרגיש את גופך נדחס לתוך מי השקט והמוות. וזה רק אתה שמידי פעם כשאתה הולך ברחוב מבחין בחרמש המנצנץ שמלאך המוות מחזיק, אפילו שאתה לא מאמין בשטויות האלו. זה רק אתה מרגיש איך הריאות נמחצות תחת עומס האוויר רווי חמצן רעיל שנשאר בגופך וכאילו לא מספיק החמצן מדושן בדו תחמוצת הפחמן וזה רק אתה שמצליח לגרום לשיעור בכימיה להישמע כל כך רגשני ודרמטי. ואולי זה רק אתה שבאמת מנסה כל כך חזק כאשר כל השאר פשוט זורמים. ואולי זה רק אתה שחושב על דברים יותר מידי גם על כאלו שלא צריך אבל אתה לא יכול שלא אחרת. וזה רק אתה שיודע את הידיעה עצמה שגם ככה מרטיטה בך מקומות שלא חשבת שקיימים, זה רק אתה עם הלב המשקשק ומרוב פחד פועם. זה רק אתה עם תהיות ותקוות חסרות כל תכלית ושווא שגם ככה לא יתממשו. זה רק אתה עם שנה - שנה וחצי לחיות. זה רק אתה שמספיד את עצמך כי אין לך כרגע משהו אחר. זה רק אתה שכל כך מנסה ומשתדל ושום דבר לא קורה. זה רק אתה שבסופו של יום בהיר וכהה נשאר לבד בתוך ערבובית הצבעים הזאת שאין לה שם. וזה רק אתה שמחפש במילון ולומד שפות רבות בכדי למצוא את השם ההולם למה שמתרחש איתך היום. וזה רק אתה שיושב מול מחשב יום יום מחפש משהו שיוציא אותך החוצה לחיים. זה רק אתה שמפחד עם עצמם מול עצמך בעצמך. זה רק אתה שמרגיש כאילו נשימתו נעתקת בכל נשימה ולא מתדהמה או מהפתעה, זה רק אתה שמרגיש איך חוד חרב החיים ננעץ בתוך ליבו עוד ועוד והחוד מביא בתוכו רעל עצבים שמעבר ללהפוך אותך עצבני משבית את כל מערכת החשמל שלך מבפנים. זה רק אתה שמרגיש כמו פיקאצ'ו בקצר וזה רק אתה שאיכשהו מצליח עכשיו להיזכר בפוקימון. זה רק אתה שמרגיש כאילו עוד שנייה תגיע האפילה הגדולה ולצערך אין שום גנרטור חליפי שיעבוד במקום הראשי. וזה רק אתה שמפחד פחד מוות מהפסקת החשמל הזאת ומחוסר הידיעה שלא תגע מה היא תביא עמה. זה רק אתה שכולם עוברים ברחוב ומתעלמים ורואים דרכך. זה רק אתה שאף אחד לא רוצה להיות קרוב אליו כמעין רתיעה ממצורע חולה. זה רק אתה שיודע עם עצמך שאתה חולה. זה רק אתה שמרגיש לפעמים אגואיסט עד אין קץ שכל כך מנסה להתאהב ולאהוב כאשר אתה יודע שגיליוטינת החיים, או חוסר החיים מרחפת מעל ובכל יום שעוברת מתקרבת אט אט ליעדה. זה רק אתה שיודע שגם הלילה לא תצליח לישון. זה רק אתה שבאמת מצליח להבין שאף אחד לא יקרא או יראה את הקטע הזה ואם איכשהו אנשים יגיעו לעמוד אז הם יזפזפו מהר כי לא ירצו לקרוא משהו כל כך ארוך ומשעמם. זה רק אתה שחושף וכותב ומקליד את רגשותיך בדמך המקולל. זה רק אתה שמרגיש לבד בעולם. זה לא רק אתה. זה גם אני.
| |
Om du vill se mig behover du bara lasa
I really don't know where will i go when the thunder srikes and leave no one behinds
אני לא מבקש הרבה, אף פעם לא ביקשתי כלום, רק לאחרונה התחלתי לעמוד על שלי ולרצות דברים והרגע שהכי מעורר ומעיף לך כאפה זה הרגע שאתה מבין גם כאשר אתה רוצה משהו - הוא לא קורה. וזה לא רק שהוא לא קורה או מתגשם הוא על הדרך גם הורס כל דבר אחר הנקרה בדרכו. ואולי אתה מרגיש דרמטי משהו , ואולי הדמעות מחכות למחיאות כפיים לאחר שיזלגו החוצה מן הנשמה שלך לתור בור התהום הללא תחתית שבו אתה לכוד. ואתה צועק, ומקווה שיום אחד אולי מישהו ישמע מבין חומות הבידוד. ואתה מנסה לטפס למעלה על הקירות התלולים והחלקים, באמת מנסה, באמצעות הציפורניים , השיניים הרגליים ומה לא. כולך נופל עד זוב דם, מאבד מחושיך, מתערפל משהו, מרגיש במסיבת סטלה רק בלי הסם שמפיג את הכאב. מרגיש כאילו כל העולם נוחת עליך ומתרסק. מתקשה לנשום. מתקשה להכניס אוויר ולהוציא את הרעל שמתחפר עמוק עמוק בפנים. אתה באמת רוצה להתכרבל עם מישהי, לאהוב מישהי, למה אתה לעזאזל כל כך מפחד לומר שאתה רוצה את זה? למה אתה לא יודע להתנהל מול אנשים בכלל ומול נשים בפרט, למה הכל אצלך חייב להיות כל כך לא זורם, ואתה מנסה לזרום אבל אתה לא מצליח. אתה כבד, וזה לא משנה שאתה שוקל 51 קילו אתה כבד יותר מכל אדם אחר שיצאל י להכיר. ואתה שואל את עצמך בעודך כלוא בתוך כלא המחשבות, מי תרצה אותך, מי תרצה משהו שהוא פגום, משהו שיש לו תאריך תפוגה קרוב, משהו שעוד שנייה כבר לא יהיה בו שימוש וייזרק לפח, משהו שאוטוטו ייקבר... ואולי זה אגואיסטי מצידך לרצות לאהוב כאשר אתה יודע שנותר לך לא הרבה...
היו לך פעם חלומות, להיות רופא, לטייל בעולם, ללמוד אומנויות לחימה, לפתח שיטת טיפול המטפלת בנפגעי אונס ותקיפות מיניות באמצעות אומנויות לחימה וריקוד, היו לך ממש שאיפות ואמביציות גדולות. היום אתה נראה כנמלה לעומת צל המשאלות. אתה רוצה לבלות לילה בים עם מישהי שאותה תאהב, רוצה פשוט להסתובב איתה על החול הקר ואולי להיכנס למים החמים ביחד, ואם המצב יהיה רומנטי מספיק אז אולי ליל תשוקה בסמוך למלח דמעות השמחה והרגשות הגועשים. ואולי תוכל לומר לה שאתה אוהב אותה. אתה מתעורר מכאב משתק, שוב מקיא דם, שוב פעם בית חולים, פלאשבקים מבזיקים ומרצדים מול העיניים, מרגיש כאילו ציידי פפארצי צדים אותך. אתה רוצה לבכות ולהתפרק על כתפה של מישהי, קשה לך עם גברים, קשה לך עם אנשים, ואולי אתה רגיש יתר על המידה לעולם הזה ללא שום יכולת לווסת את ווליום הרגשות ואת ווליום הפרסומות המעצבנות של האנשים. ואולי לפעמים בדיוק כשכואב זה מזכיר לך עד כמה פתטי אתה. אולי אתה חושב שיש בך דברים מסוימים שבסופו של דבר אולי לא נמצאים שם.
אז איך זה מרגיש למות?
מהרהר בשאלה זאת. לא ממש יודע לפתור את החידה אבל אתה יודע שזה יקרה, מנסה להתכונן ולהכין את עצמך עד כמה שתוכל. אתה לא בנאדם דכאוני וא עצוב בדרך כלל, אתה בודד, זה מה שאתה בודד. באמת בודד. בתמים בודד.
אתה רוצה שמשהו טוב יקרה היום, רוצה כל כך ערב או יום או לילה בלתי נשכחים שתוכל להיזכר בהם גם בזמנים הקשים שעתידים לבוא...
אתה רואה שיראו אותך כמות שאתה...
אתה מפחד.
| |
לדף הבא
דפים:
| כינוי:
לא מאמין
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
