אני מסתובב איתם די הרבה בעיר, ואנחנו מדברים על דברים כל כך חסרי טעם ושטחיים תמיד, פשוט שיחות סרק כמו שאומרים.

אף פעם אף אחד לא מדבר על עצמו. הם מודעים למצב שלי בבית ולהכל אבל אין בינינו באמת חיבור אמיתי. 

ותכלס ברגעים שיוצא לי להיות לבד ולחשוב על דברים אני מבין שבסך הכל אני מרגיש די בודד אפילו שאני מסתובב הרבה ויוצא לי לפגוש הרבה אנשים במשך היום.

אני לא באמת חושב שיש קשר בין כמות האנשים שאתה פוגש ומכיר לבין כמה שאתה מרגיש בודד.

כי בסופו של דבר אני באמת די לבד, האנשים היחידים שקרובים אליי באמת זו אמא שלי ואחי הקטן. אין ביני לבין אמא שלי הרבה שיחות נפש אבל אני יכול להרגיש שהיא אוהבת אותי ובסך הכל אני מרגיש אליה אותו דבר בסופו של דבר, עם כל הכעסים והריבים שיש לנו. אני יודע שבסך הכל גם לה קשה. אחי הקטן בכיתה ז', לא ממש מבין עדיין מהחיים שלו אבל באמת ילד טוב. הוא באמת משתדל לעזור ויתחיל לעזור ולפרנס את המשפחה כשיוכל להתחיל לעבוד, והוא גם מעלה לאמא שלי הרבה פעמים את המצברוח כשהיא לא נכנסת באחד מהדכאונות שלה

הוא נולד מתרומת זרע שנייה שאמא לי לקחה, ובתקופה שהיינו ילדים דודה שלי (אחותה של אמא) עזרה לה הרבה, אבל עם השנים היא התעייפה אני חושב, וקצת נשארנו לבד שלושתנו ככה. כשהיינו קטנים זו הייתה תקופה יפה עם הרבה יותר שמחה וכיף. אולי כי היינו ילדים ולא הבנו באמת את המצב וכמה הוא בקנטים.. בכל זאת אני חושב שפעם קיבלנו יותר תמיכה מבחוץ, מקרובי משפחה, עכשיו שלכולם נמאס ממנו נשארנו לבד במערכה.

אל החברים שלי בתכלס אני לא קרוב, אבל לפחות הם נותנים לי תעסוקה ליומיום לזמן הפנוי בערבים, מדי פעם אני שותה איתם ואנחנו עושים קצת צחוקים וזה משפר את האווירה. מעבר לזה אנחנו לא ממש קרובים אם אשכרה בוחנים את היחסים שלנו מקרוב.

יוצא לי הרבה לחשוב מה היה קורה אם הייתי נולד למשפחה רגילה בבית רגיל ולא מתרומת זרע ואמא דכאונית. נראה לי הכל היה שונה. היו לי חברים שונים, יכול להיות שהייתי מדבר אחרת, יכול להיות שהייתי הולך לבית ספר טוב יותר והעתיד שלי היה ורוד יותר. מי יודע.

אבל עם כל הכאב שיש לא הייתי מוותר על הרגעים היפים שיש לי עם אחי, על ההשתגעויות הכיפיות שיש לי לפעמים עם חברים שלי. בתוך כל החרא לפעמים יש רגעים קטנים שבאמת יכולים להאיר את היום. אפילו משהו קטן כמו מילה טובה מהבוס. אני יודע שזה נשמע קצת קיצ'י, אבל עם כל הכעס שיש לי על אמא שלי לפעמים ועל המצב והמדינה והרשויות שאדישות כלפינו, אני מוקיר את הרגעים היפים שיש לפעמים בחיים. אם כבר נולדתי ובאתי לעולם, אני אנסה להוציא מזה את המיטב, לא?