יש לי הרגשה כאילו כרגע נחתה עלי לבנה במשקל שני קילו.. אני מאוד לא רגועה בימים האחרונים ומאוד לא מרוכזת.. קשה לי להסביר את מה שאני מרגישה את כל הבלבול החוסר ודאות שאני חשה כרגע.. אני יודעת שכל מה שאני עובדת כרגע זה באשמתי.. הכל הגלל ההחלטות הדפוקות שלי... אבל המצפון שלי מציק לי... יש בי רצון מאוד גדול לכתוב לא' הודעה וספר לו על מה שאני עוברת.. להגיד לו שיכול להיות שזה באשמתו.. להזהיר אותו שבנות אחרות שהיו ויהיו איתו ככל הנראה גם יעברו את מה שאני עוברת כרגע.. אני מרגישה סוג של אחריות אבל לא מסוגלת לעשות את זה... אין לי את האומץ לשלוח לו הודעה... אני מפחדת שהוא יתחיל לתקוף אותי שזו רק אשמתי.. וחוץ מזה אם יש עוד טיפשות כמוני שיסבלו בדיוק כמו שאני סובלת.. עד שלמישהי היה את האומץ להגיד לו.. למרות רגשות האשמה שאוכלות אותי אני לא יכולה הבטחתי לאמא שלי שזהו הפרק שלו נגמר.. וככה אני אעשה..
הולכות לעבור אלי 3 שנים לא קלות בכלל.. המון בדיקות.. מעקב חודשי.. אבל הכל שווה את זה בשביל להבריא.. אני מוכנה לעבור 7 מדורי גהנוום רק בשביל זה שסיוט הזה יהיה מאחורי..
על החלטות מוטעות משלמים.. והפעם המחיר יקר..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
