"אז אולי פשוט תקפצי מהחלון.." זה מה שאמא אומרת לבת שלה.. כייף ככה להתחיל את צהרי שבת..
היה לי ריב מאוד גדול עם אחותי... והכל התחיל בגלל שטות.. כי לקחתי לה 2 זוגות גרבים בטעות.. אני כבר מזמן טעונה עלה והכל פשוט יתפרץ מדבר קטן.. ההורים התערבו וכמובן שאני יצאתי האשמה בהכל כרגיל.. אמרתי דברים די קשים לאמא היא אמרה שאף אחד לא אשם במה שעובר עלי שאני האשמה היחידה והכל בגלל שאני לא משתפת אף אחד ותמיד שומרת הכל לעצמי.. ולא קל לשמוע מאמא שבלל שאני לא משתפת בגלל זה אני בודדה בגלל זה אני לבד.... אמרתי לאמא את מה שנמצא אצלי בסתר לבי.. שאני נאחלת לעצמי למות כבר.. ושהם זה היה תלוי בי הייתי מזמן יורה לעצמי כדור בראש ואז היא ענתה לי "אז אולי פשוט תקפצי מהחלון.." לא ציפיתי לשמוע את זה מהאמא שלי... אני כבר שנים מאחלת לעצמי מוות ועכשיו זה הרבה יותר הגיוני..
אני נמצאת כרגע במצב נפשי לא פשוט לא קל לחיות כל יום בפחד שאולי הוירוס האידיוטי הזה יתפתח לסרטן.. אני כבר 3 חודשים לא מוצאת את המקום שלי.. אני כבר 3 חודשים חיה מיום ליום במחשבה שיכול להיות שהכל יגמר..
אני מידיי יום משחקת אותה שהכל בסדר ומבפנים אני מרוסקת לחלוטין.. אני כל כך רוצה להחזיר את הגלגל חצי שנה אחורה.. לפני שהכרתי אותו...
אני כל כך רוצה להתעורר בבוקר והבין שהכל היה חלום.. אבל המציאות הזאת לא בשבילי.... כל החרדות שעוברות עלי.. גורמות להיות מאוד לא מרוכזת מאוד חסרת סבלנות.. והדרך עוד מאודד ארוכה..
אז במקום להיות מאושרת שאני מתחילה ללמוד מחר אני כבר בכלל לא יודעת אם בא לי להתחיל ללמוד.. אבל כבר מאוחר להתחרט.. חבל על הכסף שכבר הלך.. הלימודים האלה מתחילים בתקופה כזאת גרועה.. אני באמת שלא יודעת מה לעשות פשוט לא בא לי להתחיל ללמוד.. להכיר אנשים חדשים.. בא רע מאוד כרגע..
החיים ממשיכים אם אני ארצה או לא..
בנתיים הם ממשיכים איתי.. מי יודע לכמה זמן..
שבוע טוב..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
