4. קפה מחוזק בוויסקי. מציצה מחוזקת בשפתון אדום בוהק.
5.
במשך יומיים לוכסן שנות אלפיים ננעלתי מחוץ למייל שלי: החדר האינטימי שלי,
מקדש המעט של רצונותיי הכמוסים, ערוץ התקשורת לחלל החיצון לחיי הרגילים.
הסתרה שבהסתרה. גלות. מטושטש מכאב שלא טופל בחומר הרדמה וחסר מילים להסביר,
הסתובבתי סהרורי ועצבני וייתכן שגם בלתי נסבל. אבל. זה עבר.
6. קראתי שוב את תולדות האהבה ואני חושב שממנו מגיעה האהבה שלי לרשימות.
7. השינוי הגדול האחרון שעברתי היה מסטודנט בינוני לטוב. אפילו טוב
מאוד. אבל זה לא מספיק. לפעמים אני כל כך איטי וגולמי שבא למות.
שלבי התוכנית "בקרוב אגיע רחוק": לחזור לרוץ. ללמוד ללפף רצועות TRX כמו
תפילין. להקדיש יותר שעות לפייתון.
8. בנבחרת החלומות שלי אני מדמיין את רמי וריטה בחוד עם פרדי מרקורי. הפרידה של רמי וריטה הייתה טעות איומה.
9. אלמה מתולדות האהבה היא לא רק אידיאת האידאות של הנשים, בנות הזוג, המאהבות.
10. היא ההיתוך המושלם של סימבול ומציאות.
11.
מספיק לקרוא עליה והלב שלך נצבט. אבל. מה אתם יודעים? פעם אחת באמת פגשתי
את אותה. "ייתכן שהאישה הראשונה היתה חוה, אבל הנערה הראשונה תמיד תהיה
אלמה. אולי ראית אותה לראשונה כשהיית בן עשר. וחלק בך נמשך אליה, וחלק בך
התנגד - רצה לרכוב משם על אופנייך, לבעוט באבן, לא להסתבך. באותה נשימה
הרגשת את כוחו של גבר, ורחמים עצמיים שגרמו לך להרגיש קטן ופגוע. חלק בך
חשב: אל תסתכלי עלי. אם לא תסתכלי, אוכל עוד לפנות וללכת. וחלק בך חשב:
תסתכלי עלי. אם זכורה לך הפעם הראשונה שראית את אלמה, זכורה לך גם האחרונה.
מובן שבמקרים מסוימים הנער הנדון מסרב לחדול לקרוא במלוא גרון לאלמה. פותח
בשביתת רעב. מפציר. ממשיך עד שלא נותרת לה ברירה אלא לחזור. ועל כן היא
תמיד חוזרת, לא משנה באיזו תכיפות עזבה וכמה הספיקה להתרחק, מופיעה חרש
מאחוריו ומכסה את עיניו בידיה, מקלקלת לו את כל מי שתבוא אחריה אי פעם."
12. במקום בו חנה האופנוע שלי נותרו כאבי פנטום.
13. בייחוד בעתות הגשמים.
14.
ההבדל בין דיק פיק לא רצוי לזין טוב מוסבר בקלות על ידי ההבדל בין חילזון - הנסיך המלכותי של החורף - לחשופית.
15. לצד השנאה שלי לנוסטלגיה אני שב וחוזר ליצירות ולאמנים שאני אוהב ומקווה שהקאנון שלי לא סיים להיבנות.
16. (פסיכולוג שאני מכיר אומר שחזרה עיקשת על נושאים היא מאפיין ילדותי, אבל
זה בדיוק מה שאני חושב על הניסיון שלו להסביר את המציאות בעזרת פרויד)
17. מכל מקום, אפילו רונה הצליחה להפוך את עורה ולכתוב שיר שמח.
ואני, לו היה זה יומי הראשון בישראבלוג, הייתי קורא לעצמי שירחאן לשון-חלקות וכותב בבלוג את כל חומריי האפלים.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
