אני מקנאה באנשים מאמינים.
היכולת הזאת לסמוך על משהו, להישען על משהו, להאמין כל כולך במשהו ללא כל ספק וללא מעצוריםהיא משהו שהייתי מאושרת אם היה לי. אבל אין.
קטנת אמונה, אולי אפילו חסרת אמונה.
ואני לא מדברת דווקא על אמונה באל, ממש לא.
למרות שהיא הקלה והפשוטה שבאמונות, כמו שהיא החזקה והעיוורת ביניהן.
מישהו אמר לי פעם: "כל אדם מאמין במשהו, אצל מרבית האנשים החלוקה היא לשלוש אמונות עיקריות: דת, אהבה ואמונה עצמית."
"ומה אם יש מישהו שלא מאמין בכלום?" שאלתי, "אין דבר כזה, את בטוח מאמינה במשהו" השיב. הבטתי בו ושתקתי, ניסיתי לחשוב על זה, לתת לו תשובה, ניסיתי להאמין שהוא צודק, ושתקתי.
"הרוב בוחרים להאמין בדת, כי היא דבר בנוי וקל, שמוביל אותנו בכל מצב ומגן עלינו מכל דבר" החל לומר, "אחרים מאמינים באהבה, במציאת אהבה אמיתית, נצחית או אפילו באהבה שסובבת אותם, אמונה באנשים שאתה אוהב, באנשים שאוהבים אותך..." הוא המשיך, מנסה להסביר לי, לכוון אותי, "מי שמאמין בעצמו, לעומת זאת, מאמין במטרות שלו, מאמין ביכולת שלו לעשות שינוי." המשכתי לשתוק, הוא חיכה לתשובה, הרגשתי שאני מאכזבת אותו. "תחשבי על זה ככה, לכל אמונה יש מטרה, אמונה בדת מטרתה לשרת את האל, להאמין בו, להתפלל אליו ולהישען עליו, אמונה באהבה לעומת זאת היא חיפוש אחר אהבה אמיתית, טהורה, המטרה היא למצוא אדם שיגרום לנו אושר," הוא הביט בי, "אתה יודע שלא דת, וגם לא אהבה, לא מאמינה באהבה, לא רוצה למצוא אחת כזו, טוב לי ככה." אמרתי. הייתי חייבת לומר משהו.
"אז אולי את מאמינה בעצמך... תחשבי על זה, אולי האמונה שלך, המטרה שלך, היא לעשות שינוי, להשפיע, להשאיר חותם!" פתאום זה נשמע הרבה יותר גדול ממה שחשבתי.
"אבל איך עושים את זה? איך גורמים לשינוי? איך משאירים חותם?" לא יכולתי לומר לו שגם זה לא, שבעצמי אני בוודאות לא מאמינה.
"בדיוק." הוא חייך, "זו המטרה שלך, לגלות איך ולהצליח, תוך כדי אמונה עצמית." אמר.
בסוף השיחה הרגשתי קצת יותר טוב עם עצמי, אחר כך הבנתי שזה לא בגלל שקיבלתי תשובה ובטח שלא בגלל שאני מאמינה בעצמי.
הרגשתי טוב יותר כי גרמתי לאדם שאני אוהבת להאמין שהוא עזר לי, שהוא באמת שינה משהו והשפיע עליי, וגרם לי לחייך.
הוא הצליח לגרום לי לחייך, אך לא מעבר.
אמונה נותנת את היכולת להישען על משהו, גם אם על רעיון מופרך, ברגעים קשים.
לדעת שלכל מה שקורה יש סיבה, או שכל מה שקורה יעבור כי אתה מאמין בדבר מה ולבסוף הוא יגיע.
בסוף יהיה טוב.
ולמה לי להאמין בזה?