אין לי הרבה חברות, וגם אלה שיש לי אני לא יודעת אם אני ממש אוהבת, ותכלס אם הייתי יכולה לעזוב ולפתוח דף חדש הייתי עושה את זה.

אבל אני לא יכולה, ובשכבה שלנו כל אחד יותר צבוע מהשני, ככה שאין לי את האפשרויות, וגם מי ישמע כולם רוצים להיות חברים שלי אני רק צריכה לבחור מי. אז יש לי חברה שאני די מחשיבה חברה טובה ושהיא יחסית הכי באותו ראש כמו שלי, שזה חשוב לי. אבל יש לה קטעים. ולאחרונה יש כבר יותר מקצת קטעים. כשאני אומרת קטעים אני מתכוונת ירידות, זלזול במה שאני אומרת או עושה, גיחוך, אדישות, לרדת על הזמרים שאני שומעת, להגיב לי באינטגרם תגובות מתחכמות על תמונות ישנות שגם הן סוג של ירידה. 

באמת שאני לא מבינה באיפה זה מגיע. באמת שאני מתה לנתק איתה קשר. ברור שאני אוהבת אותה וכיף לי איתה אבל לאחרונה היא מתנהגת אליי בכזה גועל שלא בא לי עלייה. ואני יודעת שמה שאני אגיד ישמע צבוע ודוחה ואני גם מגעילה את עצמי אבל אחת הסיבות שאני לא מנתקת איתה קשר זה שהיא בין החברות היחידות שלי כאמור. בקיצור, הסיבה העיקרית לדחיית הניתוק זה שהיא החברה הכי נורמלית שיש לי, ובין היחידות בכלל ואני לא רוצה להיות לבד, מה שבסוף בטח יקרה גם ככה.

עכשיו הדבר הכי הגיוני לעשות זה לבוא אליה ולהגיד לה בכנות מה אני מרגישה, ולהגיד לה שכל הירידות האלה מטופשות ולא עוזרות לאף אחד, ושאת החוסר ביטחון שלה תוציא על מישהו אחר, אבל לא פעם ניסיתי את זה והתוצאה היא שהיא פשוט נמנעת מקשר איתי במשך כל היום ואז הכל חוזר חלילה. 

ניסיתי כמה פעמים לחשוב מה המניע שלה. אם היו לה אלף חברות והיא לא הייתה צריכה אותי הייתי מבינה, אבל אני יודעת שאני גם בין החברות שהיחידות שלה. חשבתי אולי זה מקנאה, אני יודעת שזו מחשבה מתנשאת אבל אני כנה וזה הדברים שעוברים לי בראש. הפיתרון הכי הגיוני הוא חוסר ביטחון, פשוט שהיא מרגישה חסרת ביטחון והיא מנסה להוריד אותי ולגרום לי להרגיש רע עם מי שאני ולערער אותי, מה שקצת מצליח לה.

עוד משהו שמעצבן אותי וזה בעיקר בי, הוא שכשיש לי הזדמנות להחזיר לה אני מתרככת ומתנהגת באופן טבעי כחברה ומחמיאה על לבוש ותומכת ולא צוחקת על מה שהיא אומרת או על איך שהיא נראית, מה שלא אכפת לה לומר ולעשות לי.

למשל, אנחנו עושות פעולה לילדים בגדוד בצופים כחלק מהתנסות להיות מדריכות, אז היא אמרה לי שהייתה לה שיחה עם 2 בנות מהכיתה והן שאלו אותה איך היא רוצה לעשות איתי את הפעולה בגלל שאני כריזמטית ואני אתפוס את כל הפוקוס ואשתלט על הפעולה מה שיכול לקרות אני לא אשקר, ואז היא ביקשה שנחלק את הפעולה להפעלה בנינו או משהו כזה, והיו כלכך הרבה אפשרויות לעוף על זה ולהחזיר לה:

יכולתי לומר צודקת את באמת לא ממש כריזמטית או משהו כזה

יכולתי לגחך ולומר טוב אז לכי תעשי עם מישהו אחר או שלא צריך שנעשה ביחד

יכולתי להיות אדישה אליה במשך כל היום ולא לדבר איתה

מה שבסוף עשיתי זה לומר טוב צודקת אז בואי נמצא פיתרון, וכשהיא הפצירה בי שפלקחת את זה כמחמאה ושהיא לא מתכוונת לפגוע ושאני באמת כריזמטית ושזה טוב ושהיא לא רוצה שאני אקטין את עצמי בשבילה פשוט הנהנתי כמו אהבלה. כמו תמיד.

אין לי כוח אליה, ואין לי כוח לפעולה שנעשה מחר יחד בטיול, עכשיו מול המקלדת אני רוצה לכתוב שאחרי הפעולה ואחרי הטיול אני אהיה אדישה ומגעילה ואשים לה מראה מול הפרצוף ולא אכפת לי שנתרחק ושאם אני חשובה לה שהיא זו שתבליג את מה שאני אומרת אבל אני יודעת שהיא מפוצצת באגו והיא תמות לפני שתבליג או תבקש סליחה, ואני יודעת שלא יהיה לי אומץ לעשות את זה וברגע האמת אני פשוט אשתוק על משהו שהיא אומרת ואחייך כאילו לא קרה כלום, כי אני אמיצה רק בראש שלי.