איו. עוד 24 ימים יום הולדת. 

פעם הייתי הטייפ קאסט של חולת ימי הולדת. יום הולדת זה יום קדוש וצריך לעשות הכל חוץ ממה שאתה עושה בשאר השנה...

אבל לאחרונה ימי ההולדת שלי לא היו משהו מיוחד-השיא היה שנה שעברה שהרגל שלי הייתה שבורה אז לא יכולתי לעשות כלום וכל הכיתה הייתה בטיול שנתי ואממ כן.

לא הגרוע מכל-אבל גם לא מה שאני רוצה.

השנה אני חוגגת סוויט סיקסטין. אללה 16. תעודת זהות, הגבלת גיל בסרטים, נהיגה... פאן פאן פאן!

הבנתי שאני שונאת ימי הולדת. במיוחד את שלי. ימי הולדת (של חברות) תמיד כלולים בריבים ופיצוצים לגבי מה עושים ואיזה מסעדה ומי לוקח ומי מחזיר ואני כאילו כולה נולדת ביג דיל

אבל את שלי אני הכי שונאת. כשאני חושבת על זה שעוד פחות מחודש היום הולדת כל שאני רוצה זה לדחות אותו עד לקץ הזמן-לא מבינה עדיין למה צריך את זה. יומולדת זה יום שהבנאדם קם ומצפה ליום הכי טוב בעולם ומה שהוא מקבל זה עוד יום רגיל שלא תואם את הציפיות שלו-ואת זה למדתי מניסיון אישי חבריי היקרים.

בייחוד שהשנה היום הולדת שלי נופל על יום רביעי. באופן כללי אין לי שום דבר נגד יום רביעי-אבל השנה יום רביעי זה יום של מגמת פיזיקה: לא משנה שהתחלתי פיזיקה וכבר אני שונאת את זה-אני מסיימת ב4 ועד שהאוטובוס מגיע (תמיד באיחור של שעה) אני אהיה בבית ממוטטת בחמש... ואחרי 4 שעות פיזיקה למי יש כוח למסעדה מזדיינת ? 

בקיצור-גם השנה הולך להיות יום הולדת פצצה (אטום)