הייתה לי חברה. במשך 4 שנים כמעט היינו חברות הכי טובות. מכיתה ז ועד כיתה י'- עכשיו...

אז עברו חודשיים מתחילת הלימודים, היא עברה כיתה בשביל להיות איתי בכיתה, הכל טוב ויפה, כיתה י' התחילה נהדר. אבל כמובן לחיי יש משוואה פשוטה: כל דבר  טוב לא נמשך להרבה זמן.

לא יודעת להסביר את זה, אבל בכל הזמן של החברות שלנו מדי פעם תמיד היו ריבים ומתחים ותמיד התגברנו על זה והיינו חזקות מכל מכשול וריב, כמעט כלום לא הצליח להפריד בינינו. ההורים שלי אוהבים אותה וההורים שלה אוהבים אותי, די כל מי שמכיר אותנו יודע איך אנחנו חברות טובות...

אבל לאחרונה נהיה בינינו מתח לא מוסבר-כל הזמן הערות מגעילות מצידה, היא כועסת על זה שאני "שתלטנית ושמה את עצמי במרכז ומעל כולם" (מה?) ודיברנו ואמרתי כמו חברה טובה שאני אשים לב לזה ואנסה לשנות את זה כדי שנוכל להמשיך להיות חברות אבל מאז כלום לא השתפר. 

הריבים הקטנים האלה הפכו ליומיומיים וכל הזמן אני זו שבאתי ופייסתי את שתינו-בולעת את ההערות המגעילות וההתנהגויות הקטנות שאין לי איך להגיב עליהן (אדישות, ציניות מגעילה)-בלי להבין על מה היא כל כך כועסת עליי-בהרגשה שלי היא פשוט כבר לא אוהבת את האישיות שלי ואותי.

מה שהופך את זה לכלכך מסובך זה שזה לא ריב על מקרה מסויים שאפשר לסלוח ולעבור הלאה-פשוט נראה שנמאס לנו אחת מהשנייה.. וכל פעם שאני חושבת על זה אני מתמלאת חלחלה וזה מעלה לי בחילה כי בכל זאת היינו חברות הרבה זמן וחברות באמת טובות.

בקיצור, לי ולה נמאס אז אתמול הריב האחרון היה שהיא ירדה עליי, החזרתי לה (בשונה מתמיד) ויצאתי (זה היה בשירותים בצופים ביום סידור השבט לאחר יום ארוך שאפילו לא עברתי בבית מבי"ס) ואז אחרי כמה דקות ניגשתי אליה (כמו תמיד חסרת אגו ולא נכנסת לילדותיות של "לא לדבר") ואמרתי סליחה שהתפרצתי עליה אז היא עונה לי "בסדר" מזלזל ומגעיל אז אני אומרת לה "את יכולה לבקש גם סליחה על זה שאת יורדת עליי כל הזמן בערך" והיא פשוט אמרה שנמאס לה ממני....

כמובן חזרתי מתוסכלת הביתה בשמונה וחצי חסרת כוחות לחיים, פשוט שקעתי בספר והעמדתי פנים ששם העולם שלי-מתעלמת מהבעיות שלי.

באותו לילה חשבתי המון על המצב, והגעתי להחלטה שלדעתי באמת בוגרת: וזה לנתק את החברות בנינו.

זה לא ריב, אנחנו פשוט לא נדבר יותר בחיים כמו שתי זרות ונסיים את זה כאן. נראה שנמאסתי עליה אז אני לא רוצה לכפות את עצמי עליה-לא נהיה יותר חברות. 

החלטתי גם לא להיות נקמנית, ואני מתאפקת חזק לא לחשוב עליה (מה שלא מצליח) ולא לאחל למותה.

לא לחפש נקמות, להוכיח שאני טובה יותר, פשוט להתעלם ממנה כאילו היא לא קיימת מה שהיא עושה לי אז זה לא קשה במיוחד-אבל כן חשוב לי לא ליפול בייחוד לא לידה, להיות מוצלחת יותר ממנה בהכל....

מה שמעצבן אותי זה שהרבה דברים שיש לה באו דרכי: כל החברות שלה היו קודם שלי, הכיתה הטובה שאנחנו נמצאות בה היא עברה בגללי, החבורה של יציאות בשישי הגיעה ממני ומשאר הבנות (שהכירה דרכי) ואמנם ויתרתי על נקמנות ושנאה (שאני מאמינה שייפגעו רק בי) אני לא מוותרת על זה שאין מצב שאני נותת לא לקחת ממני את מה שהיא קיבלה דרכי..... 

כמה שאני אנסה להיראות ולהרגיש חזקה-אני לא יכולה להתעלם מהעובדה שאני פשוט מתפרקת ומתפוררת. היא מחזירה אותי לתקופה של כיתה ח' שהייתה שנה מזעזעת שבה הוצאתי את כל הכעסים שלי על בית הספר והברזתי ושנאתי מורים והכל בסוף פגע בי חזרה כמו בומרנג. 

ולכן אני מבטיחה לעצמי לא להוציא את הכעס על מורים ועל בית הספר כי אני לא רוצה לשחזר את התקופות המזעזעות שלי. 

עדיין קשה לי להתמודד עם הבלאגן הזה. היום כל היום בשיעורים ישבתי לבד כי היא עברה מקום וכל מה שעבר לי בראש זה היא והיא והיא והיא והיא 

כוסאמא שלךךךךךךךךךךךךךךךך !!!!!!!!!!!!!!!!!1

במוחי אני סופרת את הדברים שאני יותר טובה ממנה בהם, ואני יודעת שזה מתנשא אבל אני באמת יותר טובה ממנה בכלכך הרבה תחומים וזה מגעיל אותי שאני עושה את הרשימה הזו אבל היא מרוממת אותי וכל הרגשת שמחה שיש לי בתקופה מגעילה זו אני חייבת להיאחז בה כדי לשרוד-אני לא רוצה שכיתה י' תהיה שנה שלילית (כמו ח')

אני יותר יפה ממנה, מקבלת ציונים יותר טובים ממנה, אני חכמה יותר ממנה (היא 4 יח' מתמטיקה ואני 5), היא עושה בגרות במדעי החברה וספרות (שום דבר מדעי-יופי של עתיד) ואני בפיזיקה...... אני יותר יצירתית וכשרונית ממנה, יש לי כתב יותר יפה ממנה, טוב די.

מה שכן, אני בטוחה שההתנהגות שלי מטופשת בדיוק כמו שלה.

אני מפחדת שהשנה הזו תיהרס לי בגללה. אני כל היום הזה ישבתי בשיעור והרגשתי איך אני מתפוררת ונהרסת למשמע הקול שלה צועק וצוחק בשביל לקבל את תשומת הלב שהיא דורשת דרך צרחות של משפטים לא חכמים.

בשיעורים ניסיתי להקשיב למורה, להשתתף ולהיראות כאילו הכל בסדר, ואני בטוחה שכך נראיתי כי הייתי עם פרצוף שליו כל השיעור, חוץ מהטיקים שהיו לי בעיניים כל היום-מעניין למה.

כל החברים שלי היום היו צריכים לסבול משפטים ככמו "אני פשוט לא חושבת עליה יותר" "היא לא מעניינת אותי ואני מקבלת את זה שהיא לא רוצה להיות חברה שלי יותר" "שיהיה לה בהצלחה ואני מאחלת לה רק טוב" 

ריחמתי עליהם בזמן ששפכתי את נשמתי וניסיתי להשלות את העולם שבאמת הכל בסדר....

אחת החברות שלי מנצלת את המצב ונתלית עליי (מה שהיא עשתה פעם לי ולחברה ולשעבר) ולא מאפשרת לי ליצור קשרים עם ילדות אחרות בכיתה מה שאני רואה כמשהו שדי חשוב לעשות כדי לשרוד 3 שנים.

אני צריכה לכתוב היום פעולה ואני לא מצליחה לעשות שום דבר, כל הזמן אני עצבנית ואני מנסה לבלוע את זה כל הזמן כל הזמן 

אני מקווה שהמצב הזה לא יהיה כך עוד הרבה זמן כי אני פשוט חלשה של הזמן. 

למה ההשפעה שלה עליי כלכך גדולה ?

-מתאפקת לא לכתוב "אמן תמותי"-

אבל הלוואי שתמות, והלוואי שהיא בוכה בבית ומרגישה רע כמוני, וסובלת, ולא מצליחה להתרכז, וחושבת מה היא עושה עם המשך החיים