יש לי חברה-כלומר הייתה לי חברה.

ונתתי להשפעה שלה עליי להיות גדולה מדי-כי עכשיו בכל פעם שאני עם מישהי אחרת והיא עוברת ומדברת עם אותה אחת ומתעלמת לגמרי מקיומי אני פשוט מרגישה שהיא הרסה לי את אותו יום. החיוך נמחק וכל מה שחשבתי עליו לפני רגע נמחק וכל מה שאני חושבת זה כמה אני שונאת אותה.

אני נאחזת במחשבות שאני יותר מוצלחת ממנה כי אני יותר יפה וחכמה ומקבלת ציונים טובים יותר, אבל אני סתם מנסה לנחם את עצמי 

והיום אני יוצאת לסמינר גיבוש של הצופים ואני לא רוצה לצאת כי אני יודעת שאני אהיה לבד, כי אני יודעת שהיא תגרור את כולם אחריה במופגן בלי בושה-וכמה שאני יכולה להפוך את עצמי להיות הדומיננטית והמוקפת חברות-אני לא אוהבת לעשות את זה, ולא מתחברת למלחמה המטופשת שהיא מנסה ליצור בנינו. מחפשת לרדת עליי בשיעורים ובכל מקום שאנחנו ביחד, מתייחסת לכל דבר שאני אומרת באדישות יתר.

היא הפכה להיות ילדה טיפשה. מוותרת לעצמה בלימודים, חסרת מוטיבציה לכלום, ומתנהגת כמו ילדה מטומטמת למרות שהיא לא... אני לא אוהבת להתפשר ולהיות עם בנות שאני לא מתחברת אליהן, וכל פעם שאני רואה אותה אני נהיית עייפה מלנסות לעשות משהו בכלל. היא מרוקנת ממני את כל האנרגיה וההיתנהגות הילדותית שלה, הצרחות כשמפרסמים משהו מעניין מהאח הגדול או הישרדות, וכשהיא מגלה שחנטל ("חנטייייי") מדברת על זכויות הצמחונים או משהו-דייייי !!!!!!!!!!

אני מנסה לפתח שיריון מולה ומול ההתנהגות הדוחה שלה אבל זה פשוט לא עובד לי. ולא באלי ללכת לסמינר, ולא באלי לראות אותה ולפעמים הייתי רוצה שלא יהיו לי חברות ואז לא הייתי צריכה לנסות להיות מישהי.