אני כותבת פה לסירוגין פעם בחצי שנה, וזה יפה להסתכל על התהליך שעברתי שמתועד פה-ולכן אני מעדכנת פה פעם בכמה זמן... 

אז עכשיו סיימתי כיתה י. מה היה פאקינג מאמין? אני לא קולטת בכלל מה קורה סביבי. זה כבר כמעט סוף הקיץ שהיה עמוס בהמון המון מעמסה רגשית שיצרו בעיקר המחשבות שלי, וצופים.

רק עדכונים קלים: יש לי חבר ראשון, זה ת'-יש לי בבלוג הזה פוסט אחד או שניים על כך שרציתי אותו ובחיים לא היה קורה כלום בינינו, מצחיק לאן החיים לוקחים אותך (האמת שזה די אני לקחתי את עצמי-כי כשהתלבטתי אם לתת לו צאנס אמרתי לעצמי לעשות את זה גם בשביל להפוך את החלום למציאות וכל השטויות האלה)

בכל אופן, סיימתי את שנת ההדרכה שלי עם הקבוצה ועם הצוות-וכעת אני רשגדית לשכבה ד. הזוייייייייי. מי היה מאמין. אני מאוד מאוד מתרגשת מהתפקיד החדש ומהצוותים והכל ויש לי תחושה טובה ביותר לגבי השנה הזו משום מה-כמובן שהקולות בראש מזמנים מיד המון תירוצים וחששות למה אני לא אשרוד...

החופש, כמו שאמרתי, היה גדוש מאוד בתהפוכות רגשיות, המון המון דיכאון שנבע מחוסר זמן ומרגשות אשם חזקים שגזרתי על עצמי ומאמא שלי שלגביה אין לי הרבה תקוות-אני חושבת שאחרי שאעזוב את הבית הקשר שלנו יתאחה ויהיה בריא יותר...

גם עכשיו אני מרגישה את הדיכאונות הזו והכל רודף אותי תמיד ואני לא משתפת אף אחד בכך-החברות שלי מורגשות לי מרוחקות מאי פעם, ואני לא מצליחה להגיד את הכל ברור לחבר והוא לא מצליח להבין אותי...

אני לגמרי לבד בתחושות המועקה שמחלחלות והורגות אותי מבפנים ומונעות ממני לתפקד-ואני מתעלמת מהן ומעבירה את הימים בשינה,צפייה בטלוויזיה וחוסר עשייה של מה שאני צריכה לעשות.

אתמול ישבתי בחדר ופתחתי את דברי היצירה, ויצא שבמשך שעתיים הכנתי קלסר רב שימושי עם לוח מחיק ותיקיות וכל מיני שטויות של DIY ונזכרתי כמה יצירה מחייה אותי וזו תרפיה מעולה למועקה שאני סוחבת איתי. אז היום מהבוקר אני גוזרת גיזרי עיתונים לקולג' צבעוני. וכנראה שאעשה את זה גם מחר, או יצירה אחרת. עד הנסיעה שלי לאילת (יום שני) אני אתמקד ביצירה והחייאה של האושר הפנימי שלי.

איבדתי את עצמי ואת הפואנטה של מה שרציתי לומר-הפואנטה היא שנכנסתי עכשיו לבלוג וכל פעם אני נהנית לראות כל מיני החלטות שקבעתי לתחילת שנה, זכרונות ומחשבות הכי עמוקות שכתבתי כאן-אז לקראת תחילת שנה אכתוב פה את כל הציפיות, חששות, החלטות לשנה החדשה בתקווה שהן ישמשו יותר מזיכרון להסתכל עליו לאחר שנה אלא גם כמדריך לשנה הקרובה.