בחורה צעירה, לבושה שמלה עם הדפס דיגיטלי ומגפיים גבוהים עולה על הבמה
כדי לספר לנו שמשחקי מחשב יצילו את העולם. וידוי אישי: מעולם לא אהבתי משחקי מחשב.
מאז שהבסתי את הגיים-בוי של קינג קונג באחר צהריים של משחק בלתי פוסק (אחרי שבירת
השיא הוא התחיל להציל את הבננות בעצמו...), אני לא משחקת במשחקי מחשב ולא תמיד
מבינה למה הגברים של חיי נמשכים אליהם כל כך... בדיוק עבור אנשים כמוני נולדה
ג'יין מקגוניגל והרצאתה האנרגטית, שמסבירה לנו איך גיימרים (האוהבים לשחק) ומשחקי
המחשב יכולים להציל את העולם. לא פחות.
אז איך זה שהבן הבכור שלי מעדיף לבלות את הזמן מול משחק המחשב ולא מול
האתגר המרתק שמציבים לו שיעורי הבית? איך זה שבעלי היקר מוכן להקריב שעות שינה
יקרות? מה יש במשחקי המחשב שגורם לנו להאמין שאנחנו מסוגלים לפתור את בעיות
הגלקסיה כולה, ולכן מוכנים להשקיע שעות ארוכות של מאמץ מרוכז? אל תגידו לי שהם לא
עובדים קשה: המאמץ המחשבתי הנדרש במשחקי רשת מורכבים הוא לא פחות (אם לא יותר)
מהנדרש ביום עבודה במשרד, וכמוהו גם המתח, האחריות, ההזדהות עם המטרה, המחויבות,
המוכנות לתרום ולשתף פעולה עם שחקנים אחרים, להתמיד בפתרון בעיה עד שפותרים אותה
ולקום ולהתחיל מחדש אחרי כישלון- כל האיכויות שאני ממליצה למנהלים לטפח בקרב
העובדים הכי טובים שלהם. למה הרבה יותר קל לבטא את זה במשחק מאשר בחיים האמיתיים? במחקר
הדוקטורט שלה על world of war craft (אחד ממשחקי הרשת הותיקים
והמפורסמים ביותר, אם יש עוד מישהו מלבד אמא שלי שלא שמע עליו. הכל בסדר אמא, הנכד
שלך לא מכור למשחק. עדיין.) מקגוניגל זיהתה כמה מאפיינים שעושים את ההבדל:
- ברגע שאתה נכנס לעולם המשחק, אתה פוגש המון אנשים שמתגייסים לעזור לך, מנדבים מידע
ומשאבים, וסומכים עליך במשימות הרות גורל. האם ככה נראה היום הראשון שלך בעולם העבודה?
- המשימות שאנחנו מקבלים תמיד מותאמות לרמה שלנו במשחק, כך שאנחנו יכולים להצליח, ועם זאת הן
תמיד מאתגרות, ואנחנו נדרשים להתאמץ.
- אין אבטלה במשחק, תמיד יש משהו חשוב ומשמעותי שאתה יכול לעשות.
- אתה זוכה להמון משוב חיובי, כל דבר שאתה עושה מזכה אותך בכוח, עלייה בדרגה וכד'. איפה בעולם
האמיתי תקבל כל כך הרבה משוב חיובי שמשפיע ישירות על הזהות שלך?
- הידיעה שתמיד אפשר להתחיל מחדש- "אין יאוש בעולם (הוירטואלי) כלל"
- הרגש העילאית של ניצחון והישג בתוך קונטקסט של סיפור משמעותי, כזה שגורם לניצוץ בעיניים,
מחזקת את תפיסת המסוגלות העצמית שלנו, וכפי שאמר פורד "תאמין שאתה יכול ותאמין
שאתה לא יכול- בכל מקרה אתה צודק"
אז איך אפשר למנף את תפיסת ה"כל יכול" מהמשחק לטובת הבעיות
האמיתיות במציאות? במה גיימרים באמת טובים? מקגוניגל מזהה ארבעה תחומים שהילדים
שלנו, אלה שעד גיל 21 ישבו מול המחשב כ-10,000 שעות, יהפכו להיות מומחים בהם:
1. Urgent optimism -מוטיבציה פנימית אדירה להתמודד עם בעיה, משולבת עם הידיעה שיש לנו סיכוי טוב לפתור אותה. גיימרים מנוסים מאמינים שניצחון אפי הוא אפשרי, ושווה להתאמץ בשבילו, עכשיו.
2. Social fabric- מחקרים מראים שאנחנו מחבבים אנשים אחרי ששיחקנו איתם אפילו אם ניצחו אותנו, כי יצרנו איתם קשר של אמון, משחק לפי הכללים ושיתוף פעולה.
3. Blissful productivity- גיימרים משקיעים כל כך הרבה שעות במשחק כי הם מבינים שאנחנו כבני אדם שמחים כשאנחנו פעילים ומשקיעים יותר מאשר כשאנחנו יושבים רגל על רגל.
4. Epic meaning- "האדם מחפש משמעות" כתב ויקטור פרנקל, וגיימרים רוצים לקחת חלק בפתרון בעיות הרות גורל ומשמעותיות. והרי לא חסרות בעיות כאלה בעולם האמיתי.
ג'יין מקגוניגל יוצרת משחקי רשת שמאפשרים לאנשים להציע פתרונות מעשיים לבעיות העולם האמיתי, במקום לנצח אויבים מכוכב אחר. ב-2007 הושק "עולם ללא דלק": איך יראו החיים שלנו כשייגמר הדלק? השחקנים חברו יחד ליצירת פתרונות למצבי יום יום בהעדר דלק, רעיונות שיכולים לשמש קובעי מדיניות ומחנכים כבר היום:
אילו שינויים אנחנו מוכנים לעשות היום כדי שלא נחיה את המשחק הזה כמציאות של מחר?
משחקים אחרים שיצרה מעודדים אנשים לחסוך בנייר, להפוך ליזמים חברתיים, ולשפר יכולות פיזיות, מנטליות רגשיות וחברתיות במשחק SuperBetter. ג'יין מקגוניגל משנה את העתיד, ואני שיניתי את הגישה. התחלתי לשחק SuperBetter. ילדים, מתי תורי על המחשב??
http://www.ted.com/talks/jane_mcgonigal_gaming_can_make_a_better_world
בבלוג זה
בכל הבלוגים
