קלמנטינה

בפרק 9 התחיל החלק השני של הפאנפיק שמבוסס על הספר השני. אתם מכירים את הגירסה על אוהל הסודות שבו וולדמורט כתב בלוג באופן קבוע. כאן יש גרסה ראשונית של הארי פטר וחדר הסודות, גרסת הקדוש ברוטוס.

בס"ד

קרן וולדוש, הלא היא קרן של הלורד מוולדמורט שצברה כבר כמה מיליארדים בכיסה, מימנה טיפול בעזרת תיאטרון בובות לתלמידי הקדוש ברוטוס #2 סמסטר ב', הלא הם הארי, רון, הרמיוני, נוויל, נוויל, דראקו, סיציליה, זלמן, זוגית, מישהו שלא הזכרנו את שמו, מישהו שלא הזכרנו את שמו, מישהו שלא הזכרנו את שמו, מישהו שלא הזכרנו את שמו, מישהו שלא הזכרנו את שמו, מישהו שלא הזכרנו את שמו, מישהו שלא הזכרנו את שמו, מישהו שלא הזכרנו את שמו, מישהו שלא הזכרנו את שמו, מישהו שלא הזכרנו את שמו, רוצח מטורף וגופה.

כולם התקבצו באולם הגדול. תיאטרון בובות ענק בגודל בימת מופעים חביבה מכוסה וילון אדום ניצבה שם. לאחר הרבה חשיבה הוחלט להפעיל את תיאטרון הבובות בנושא אחת הטראומות שתלמידי המוסד הסגור קיבלו לאחר חורבן המבנה - הרטבה במכנסיים (אלא אם כן מדובר במוצקים, ואז זה לא כל כך רטוב וזה סתם מגעיל).

הוילון האדום הוסט הצידה, ומריונטה מבד בגובה של מטר בערך נצבה שם. היא הייתה חומה, היו לה עיניים בגודל כדורי טניס, אזניים ואף מחודדים, וכל לבושה היה ציפית בלויה של כרית. היא ישבה על אסלה והתנדנדה עליה והציגה עצמה בשם "דוֹבי", סליחה, הוא הציג עצמו. הוא שר שיר בקול צווחני וזייפן שכל ה"דברים שבורחים לנו בלי כוונה" צריכים להתרחש על כיסא מיוחד, מהסוג שהוא יושב עליו, ואת הכיסא הזה ניתן למצוא בחדר מיוחד שועשים שם דברים מיוחדים, לכן דוֹבי כינה את החדר המדובר "חדר הסודות".