קלמנטינה

פוסט דכאוני שכתבתי כשהייתי... טוב, בדיכאון! מתי זה קרה?!

בס"ד

אין פה כלום.

אין מה לעשות.

אין מה לחשוב.

אין מה... אין. פשוט אין כמו במבה. (סליחה, נסחפתי...)

אני פשוט יושב ורואה איך הכל משתנה, נהרס, מתקלקל.

זה יכול להיות אישי, אבל זה יכול להיות כללי יותר.

להגיד לכם אם זה אישי או כללי?

זה גם וגם.

זה הכל.

זה אישי, כי אני תקוע כאן מתי שכולם נפגשים, ולא שידוע לי למה אני פשוט לא יוצא לאוויר העולם אלא נשאר באוויר המזגן.

זה כללי, כי אני רואה איך הכל נהרס. כל העם.

הקרע בעם הולך וגדל.

צריך לעצור את זה לפני שיהיה מאוחר מדי.

צריך לעצור את האחראים, מי שמלהיט את הרוחות כל פעם מחדש.

חדשות 2... (וגם קצת ערוץ 10)

Ynet ווואלה!(טוב, גם קצת NRG לפעמים...)

הארץ וידיעות אחרונות (ואפילו מעריב וישראל הי!ם פה ושם)

צריך להוכיח להם שלא, אנחנו לא ניפול בפח שלהם! אנחנו נישאר חזקים ועמידים! חילונים או חרדים, זה לא משנה, לא צריך לתת להם ליצור קרע בעם.

אבל אני אחד, יש עוד כמה מיליונים שצריך לשכנע...

עזבו הכל, בואו נחזור לכלום המתסכל.

מסכימים?

אני רוצה שאנשים יאהבו אותי.

אני רוצה להתחבב על אנשים.

אני זקוק לחום ואהבה.

אבל אני תקוע פה באמצע הכלום!