קוראים יקרים, תגיבו! זה בחינם!!
"פרוסור טאורוס היה ממש מוזר..." ויולט אמרה בשקט. צעדנו כל בית סלית'רין לכיתת השיקויים של סלאזר ובדרך דיברנו על השיעור המוזר.
"אני דווקא מאוד התלהבתי ממנו! הוא נפתח וחשף את נטיות ליבו כבר בשיעור הראשון!" ינפתא אמרה בתאוות כוח.
"כן, אבל הוא רק דיבר על המסדר הזה ווכמה שצריך לשמור עליו. פרופסור טאורוס לא הזכיר דברים נוספים. הוא לא אמר מפני מה המסדר הזה צריך להישמר או מה המסדר הזה עושה בכלל! הוא גם לא אמר למה צריך לשמור על המסדר הזה," ג'יין וויט אמרה בלהט.
"תגיד, סימון, אבא שלך לא אמר לך שום דבר על מורים מוזרים?" שאלתי את סימון סלית'רין.
"מה הבעיה שלכם?" ינפתא התעצבנה, "הוא הרבה יותר טוב מפרופסור פרפל שרק הקריאה מספרים ול אמרה לנו באמת מה היא חושבת!"
נעצרנו בכניסה לכיתת השיקוים הנעולה והבטנו בינפתא.
"למה את כל כך רוצה לדעת מה אנשים חושבים?" שאל אותה אריק.
היא שפילה את מבטה. "זה... זה קשור לפרוייקט סודי שאני עושה..." היא ענתה.
כיתת השיקויים נפתחה ותלמידי גריפינדור יצאו משם מבוהלים.
"הוא מוריד נקודות על כל דבר! איך אתם מסוגלים לשרוד עם כזה ראש בית מרושע?!" תלמיד אחד אמר, והשאר מלמלו מלמולי הסכמה.
אחרי שאחרון הגריפינדורים יצא, סלאזר הזמין אותנו להיכנס. התיישבנו במקומותינו, אני התיישבתי ליד טום שחזר יחד עם מלודי, אבל כלם התייחסו אליהם כאילו היו שם כל הזמן.
לאחר שסיפרנו לסלית'רין על מה שקרה בשיעור התגוננות מפני כוחות האופל, הוא היה בהלם.
"מסדר נפתוזי?..." הוא מלמל.
"פרופסור, קרה משהו?" שאלתי אותו בדאגה.
הוא השתתק לרגע.
"א...אבא?" סימון שאל.
"אני לא מאמין..." סלית'רין המשיך למלמל.
"מה זה מסדר נפתוזי?" ג'יין שאלה אותו.
הוא הביט בג'יין ברצינות. "זה מסדר שמנסה לערער על... עזבו, למה אני מספר לכם את זה בכלל?" סלית'רין חייך חיוך מאולץ והחל ללמד אותנו על שיקויים שונים ומשונים.
לפנמיסוף השיעור אריק הרים את ידו.
"כן,אריק? מה קרה?" פרופסור סלית'רין שאל.
"הגריפינדורים אמרו עליך דברים נוראיים..." אריק אמר.
סלית'רין צחק בקול גדול. "כשאני מלמד אתכם אני נחמד, אבל מול בתים אחרים אני קשוח," הוא הסביר, "זו דרך מצוינת להשכין סדר ומשמעת. תשאל את סימון."
סיימון חייך במבוכה.
בסיום יום הלימודים ניגשתי למשרדה של הפרופסור פרפל. דפקתי בדלת בעדינות.
הדלת נפתחה מעצמה. המשרד היה סגול כוו, הרצפה, הקירות, הריהוט, התמונות, הגלימות, הלהבות באח...
פרופסור פרפל ישבה שם והמתינה לי. "ידעתי שתבוא."
"מה? איך?" שאלתי בלחץ.
פרופסור פרפל חייכה. "סתם, לא ידעתי, אבל זה נובא תבוא."
"מה? שאני אבוא למשרד שלך היום?"
"כמובן! אמנם הידעונים לא רבים, והקנטאורים לא קוראים מיומנים בכוכבים (למרות שנובא שבעוד שנים רבות הם ינבאו טוב יותר מבני אדם), אבל הכל נובא או נרשם בגורל!"
הבטתי בה, עדיין עומד בפתח הדלת.
"שב," היא החוותה בידה על כיסא פנוי שהיה מולה. התיישבתי, הדלת נסגרה מאחורי.
"הידעונים ומגלי העתידות ניחנו ביכולת מיחדת לחשוף קטעים קצרים ממה שנרשם בגורל, כך הם למעשה מתנבאים," היא אמרה.
"מה זאת אומרת? כלמה שקרה, קורה ויקרה רשום?" שאלתי.
"כן," היא ענתה, "זה הגורל. הוא מחליט מה יקרה, אבל הוא אובייקטיבי. הוא יודע ומחליט בצורה טבעית," היא אמרה.
"אבל הנבואה שאמרת היום בשיעור..." התחלתי לומר.
"צאצאי נכדיו של הנער שניצח את האופל ישפיעו על מהלך השליטה! השרביט שעלה מהעתיד יסייע בהקמת המסדר, ומפני שהשרביט נשלח לקלל הוא יברך, כי השרביט שישלוט בגורל הוא חידה! השרביט שישלוט בגורל הוא אנושי בן פר! השרביט שישלוט נתון לחסדי האופל והטוב כאחד..." פרופסור פרפל דיקלמה.
"כן, זה," אמרתי, "הנבואה אומרת שיש שרביט שישלוט בגורל!"
"נכון," פרופסור פרפל אמרה, "בגלל שלגורל יש תודעה."
"מה?! מה זאת אומרת, תודעה?" הזדעקתי.
"הירגע, בינס," פרופסור פרפל אמרה, "התודעה העמוקה ביותר היא גם העתיקה ביותר, אבל היא לא אנושית. למעשה, היא לא גשמית בכלל!"
"אז איך הא קיימת?" שאלתי.
"תראה... זה קצת מסובך..." פרפל אמרה, "אפשר לומר שאנחנו כל כך מושפעים מהתודעה הזאת שאנחנו... חיים בתוכה... רק אל תתפוס אותי על המילה..."
"בסדר, אבל עדיין לא הבנתי, השרביט יכול לשנות את העתיד?"
"כן, וגם את ההווה והעבר.השרביט למעשה יכול לשלוט בהכול, לשנות את הכל ובעצם לעשות מה שהוא רוצה..."
"אבל אמרת שלגורל יש תודעה! התודעה בטח לא תיתן לזה לקרות!"
"אבל השרביט שולט על התודעה הזאת..."
השתתקתי.
"שמע, בינס, אני יודעת שאתה מתעניין בחומר. אבל אני חושבת שכדאי שנעצור עכשיו..." היא אמרה ודלת המשרד שלה נפתחה.
"תודה, פרופסור..." מלמלתי ויצאתי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
