תם ממש לא חייבים. (זה ההמשך של הכותרת)
"זהו?!" זעף רפאל, "אתה משאיר אותנו במתח? ובמקום כל כך... כל כך..."
"מעורר זרונות..." אשתו השלימה אותו.
"איך הגענו לפה?" היא שאלה.
בינס גירד בפדחת הרפאים שלו במבוכה.
"הו... זה קורה לי לפעמים כשאני מספר את זה..."
כולם הביטו בו במבט שואל, אפילו הארי פוטר התעורר.
"כנראה שאנחנו בתוך הגיגית..." הוא אמר, נקש באצבעות הרפאים שלו ומשפחת פוטר הופיעו יחד עמו במטבח המעגן.
גאיוס הביט בסיציליה השרועה לידו. הוא חייב למצוא את הלחש שיעיר אותה! מי הכי רוצה שסיציליה תחזור לעצמה?
גאיוס חשב. הוא הביט בסיציליה בריכוז ואמר: "אימפריו!"
היא לא נעה.
הוא חשב שוב. אולי זה בגלל שאימפריו מת? לא! אימפריו זה לחש של שליטה! איזה לחש יעיר את סיציליה?!
עלה רעיון במוחו. הוא התמקד בסיציליה וקרא: "קדברה!"
מלבד ההד שענה לו, דבר לא קרה.
גאיוס החל להתהלך בחדר הלוך ושוב. מי היה רוצה יותר מכולם שסיציליה תחזור לעצמה?!
ואז התרגשות עלתה בו. הפעם הוא היה בטוח במאה אחוז שהוא מצא את הלחש הנכון.
הוא הסתכל על סיציליה וחייך. לאחר מכן צעק בקול: "גאיוס!"
הארי פוטר התמקד בקאת'ברט בינס הרפאי. "זה לא יכול להסתיים כך," הוא אמר.
"מה הבעיה?" בינס שאל.
"הטאורוס הזה. מה הסיפור שלו?"
"כן..." בינס אמר בכובד ראש.
"או למה הם קראו לך 'וויזלי'?" לילי שאלה.
"האמת שאתם צודקים," בינס אמר, "אני לא יכול לסיים פה את הסיפור. יש לי הרבה דברים לספר לכם, ויש גם הרבה דברים שאני צריך שתספרו לי. אבל את החלקים העיקריים שמעתם."
"הגורל, והשרביט, ומסדר נפתוזי?" הארי אמר בצלילות. הוא לא היה כל כך נחוש לפחות בארבעים השנים האחרונות.
"כן!" בינס ענה, "לדעתי פרופסור טאורוס קשור לזה."
"מה זאת אומרת? חוץ מלדבר על המסדר מה עוד הוא עשה?" כריסטופר שאל בפחד.
"זה מעורר אימה. ובכן, טאורוס דרש שלא יכנו אותו פרופסור אלא בשם בוס. הבוס טאורוס."
"בוס טאורוס? למה דווקא בוס טאורוס?"
"נאי לא יודע. אולי זה חלק מהמסדר שהוא חבר בו."
כולם השתתקו לרגע.
"מה, זהו?" רפאל שאל, "רק בגלל שקראו לו 'בוס' הוא כל כך מוזר?"
"ממש לא," בינס ענה, "סלאזר סיפר לי שהוא ביקש למנות את טאורוס למורה כשהוגוורטס הוקמה, בגלל שהוא האמין שטאורוס יאזן את בית הספר כנגד גריפינדור, רייבנקלו והפלפאף שביקשו לתת גם לבוצדמים ללמוד בהוגוורטס."
"מה הוא יודע על עברו של טאורוס?" רפאל שאל.
"לצערי הוא לקח את הסוד הזה לקברו, ואין אנו יכולים ליצור עמו קשר." בינס ענה.
"האמת שדווקא יש," הארי פוטר הכריז, "העלאה באוב!"
גאיוס הרגיש איך האנרגיה זורמת ממנו והלאה לעבר סיציליה, אך דבר לא קרה. היא נשארה, שרועה על הרצפה.
גאיוס כרע לצידה והחל לבכות. "הכל בגלל המצנפת המטופשת הזאת!" הוא אמר, הושיט את ידיו מבעד לסורגי התא והסיר את המצנפת מראשה של סיציליה. בדיוק באותו הרגע סיציליה התעוררה.
"גאיוס?!" היא אמרה, "מה קרה?"
גאיוס סיפר לה בקצרה על מה שקרה עם המצנפת.
סיציליה הביטה בו כאילו רואה אותו לראשונה.
"מה,לדעתך אתה רצית יותר מכל שאתעורר?"
גאיוס השפיל את מבטו. הוא לא ידע מה סיציליה תעשה או תאמר עכשיו.
היא פשוט קמה, הרימה את ראשו של גאיוס ונשקה לשפתיו מבעד לסורגים.
גאיוס מיד הרפה.
"מה קרה?" סיציליה שאלה בחיוך.
"אה... אני..." גאיוס החל לענות. הוא באמת אהב את סיציליה, אז למה הוא הרפה כל כך מהר?
"אני פשוט קצת מופתע, זה הכל."
סיציליה חייכה. היא עזרה לגאיוס להיעמד (למרות הסורגים שהפרידו ביניהם) ולחשה: "אתה יודע שאני סהרורית?"
"מה?" הוא שאל בבלבול.
"חולת ירח. אני הולכת ומדברת מתוך שינה."
"אז מה שאת רוצה לומר לי זה ש..."
סיציליה קרצה לעברו. "אני בכלל ישנה כל הזמן הזה, אז אל תנסה להעיר אותי," היא אמרה ורצה משם, מותירה את גאיוס המבולבל בצד השני של הסורגים עם המצנפת בידו.
גאיוס הביט בפנייה שבה נעלמה סיציליה והניח את המצנפת על ראשו.
המצנפת החלה לדבר אליו וללחוש לו בתוך מוחו.
"גאיוס..." היא אמרה. היה לה קול שהיה ספק אם זה קול גברי גבוה או נשי נמוך, משהו באמצע.
"מה? מי את...ה?" הוא אמר.
"אתה, אני תודעה זכרית," המצנפת ענתה (או ענה?).
"מה? גם לך יש תודעה?" גאיוס שאל. משוםפ מה זה לא נראה לו מוזר או מפחיד שהוא מדבר עם בגד.
"מה זאת אומרת, גם לי? אני התודעה העמוקה ביותר!" המצנף ענה.
"לא, אתה לא." גאיוס ענה בביטחון, "התודעה העמוקה ביותר היא הגורל."
"אה, ככה? תגיד לי, אני נראה לך תפוח אדמה? אני נראה לך מזלג? אני נראה לך כובע?"
"טוב, האמת ש..."
"אולי אני באמת מדבר אליך מתוך מצנפת," המצנף אמר, "אבל האמת שהמצנפת היא רק אמצעי. אני הגורל."
גאיוס שתק.
"מה קרה? אתה מפחד? פתאום אני לא סתם מצנפת?" הגורל אמר.
"ת-תיזהר!" גאיחוס אמר, "יש אנשים שמנסים להשיג את השרביט, שזה בעצם-"
"-אתה," הגורל ענה, "וזה לא טוב שאני אהיה כל כך קרוב אליך, הא? אני יודע שזה מה שרצית לומר. אני גם יודע מי האנשים שמנסים להשיג אותך."
"ואתה יודע אם הם יצליחו או לא?" גאיוס שאל.
"לא, כי אמנם אני בעל כח עצום אבל אולי היכולת שלהם תעלה על שלי. וכן, זה נכון שאני יכול להחליטכמה כח יהיה לכל אחד ומה האופי שלו, אבל האמת שזכיתי בכח העצום הזה בזכות ולא בחסד."
"מה? מה אמרת עכשיו?! בזכות ולא בחסד?!?!" גאיוס נרעש.
"תירגע... אז פלטתי את הסוד השמור ביותר שלי, אז מה? אני יכול בקלות להחליט שתחטוף התקף לב ותמות או משהו ואז לא תוכל לספר את זה לאף אחד! ואני יודע שאין לך מושג מה זה התקף לב!" הגורל הוסיף כשראה שגאיוס בא לומר משהו, "ועכשיו אתה לא מספר לאף אחד על הסוד הקטן שלי, אחרת אתה תסבול, ומי שישמע את הסוד הזה גם יסבול."
"אז אתה לא כל יכול?" גאיוס שאל.
"אתה בכוונה מעצבן אותי, מה?" הגורל שאל והמצנפת התהדקה על ראשו של גאיוס.
"לא! אני מתנצל!" גאיוס צעק והמצנפת הרפתה.
"ועכשיו אני רוצה לשאול שאלה," גאיוס אמר.
"הסיבה שסיציליה התעלפה ואתה מדבר איתי היא בגלל שאתה השרביט," הגורל ענה לפני שגאיוס הספיק לשאול.
"אבל רק שתדע שחוץ ממך יש עוד שרביט אנושי כזה, והוא בא בדיוק מאיפה שבאת."
"מאיפה באתי?" גאיוס שאל.
הגורל צחק.
"רק כדי שהמצנפת לא תיפול לידיים הלא נכונות," הגורל אמר, "תן אותה למשפחת גריפינדור שנמצאת ממזרח לשוק שבו אמפריו מצא אותך. הם יצטרכו את המצנפת הזאת."
"למה?" גאיוס שאל.
"אתה עוד תראה, כשתיפגש עם השרביט השני."
"אני אפגש עם השרביט השני?" גאיוס שאל.
"אופס," הגורל אמר, "והגריפינדור הזה עוד יחשוב שהוא יצליח להשפיע עליי. אם כר אני אשפיע עליו. אתה ידעת שאני בכלל מדבר איתך בגלל תקלה במערכת?"
"מה?" גאיוס שאל.
"בכלל המצנפת הזאת לא הייתה אמורה להתקיים. זה הכל בגלל התקלה במחולל ההיסטוריה של הבוס ושל הוויזלים. עדיין לא החלטתי אם הם יצליחו להשתלט עליי או לא. נכון שאני ממש חופר לך בשכל? ואני יודע שאתה לא מבין מה פירוש הביטו 'חופר לך בשכל', אני הגורל אחרי הכל!"
"איפה אמרת שהגריפינדורים האלה נמצאים?"
"ממזרח לשוק שבו אימפריו מצא אותך יש מכתש גדול. הם גרים בסוכה אדומה, פשוט תשאיר את המצנפת ליד הדלת."
"טוב," גאיוס אמר, "אני יוצא עכשיו."
"רק שלא יראו אותך, יש לך משפט מאוד חשוב מחר!" הגורל ענה, "ואני יודע שאני מלחיץ אותך."
"תודה רבה!" גאיוס התעצבן.
"היה נחמד לדבר איתך, אולי אני אסדר לנו עוד מפגשים!" הגורל אמר במהירות וגאיוס הוריד את המצנפת מראשו והתעתק לשוק. משם הלך לסוכה האדומה שבמכתש והשאיר את המצנפת ליד הדלת. הוא הספיק לחזור כמה דקות לפני הזריחה.
"ואתה אומר שהשארת את האבן ההיא שם לפני יותר משישים שנה? אני בכלל לא בטוחה שהיער הזה קיים אחרי שהוגוורטס נפלה!" לילי אמרה.
"אין ברירה," רפאל אמר, "נצא לחפש את האבן."
"על איזו אבן אתם מדברים?" נשמע קול עייף.
בכניסה למטבח עמד ג'יימס סיריוס פוטר, עייף וסחוט מתמיד.
"מה קורה פה?" הוא אמר לפי שהתעלף.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
