קלמנטינה

"ג'יימס!" לילי קראה בהקלה כשאחיה, ג'יימס, התעורר מעלפונו, "איפה היית? מה קרה?"

"זה בדיוק מה שגם אני התכוונתי לשאול..." ג'יימס מלמל.

הוא שכב על רצפת המטבח כשכל המשפחה סביבו. הוא שפשף את ראשו בכאב.

"ג'יימס,דבר אליי, מה הן עשו לך?" בינס שאל.

"אתה לא... פרופסור בינס?" ג'יימס מלמל.

"ג'יימס, תסתכל עליי!" רפאל אמר והרים שתי אצבעות, "כמה אצבעות אתה רואה?"

"שתיים, תירגע! אני בסדר!" ג'יימס אמר בעצבנות, "מה קורה פה?"

"לאט לאט," בינס אמר, "מה הדבר האחרון שאתה זוכר?"

"אני..." ג'יימס התחיל לומר, "אני זוכר שאבא שלי קרא לי למטבח לפגוש מישהו מאוד חשוב, ואז... זהו. כלום."

"בסדר ג'יימס, אני עכשיו עומד לספר לך משהו מאוד מסעיר..." בינס אמר, "אני לא מאמין לך."

כולם הביטו בו בפליאה.

"הוא נחטף על ידי שתי נשים, מחסידיו של הבוס טאורוס," בינס הסביר ברוגע, "אין לדעת. ייתכן ועכשיו הוא מעביר סודות לאויב."

"למסדר נפתוזי?!" דונה צעקה בפחד.

"ייתכן," בינס אמר, "ובדיוק בגלל זה יש לחקור אותו באצמעות וריטסרום."

הארי פוטר הרים גבה.

"וריטסרום? אתה לא מגזים?" הוא אמר.

"אתה לא יכול לדעת מה עושים במסדר נפתוזי. זה מסדר סודי שאתם יודעים עליו בדיוק כמוני. אנחנו אפילו לא יודעים מה המטרה שלו, ואנחנו לא רוצים להסתכן..." בינס אמר.

"אבל..." לילי התחילה לומר.

"...אין לנו וריטסרום," כריס המשיך אותה.

בינס נאנח.

"זה מאוד בעייתי, כמה זמן יהיה לנו וריטסרום זמין?"

"שבועיים לכל הפחות," כריס ענה.

"אז נחכה איתו שבועיים! הוא יישאר במעגן, הוא לא יקבל שום מידע בכלל." בינס אמר.

כולם שתקו באכזבה. ג'יימס הביט באחרים, מבולבל. נראה היה לו שהם מבולבלים לא פחות ממנו.

"אבל איך כל המסדר הזה צץ פתאום?" הארי שאל, מה שגרם לכולם לדיכאון עמוק יותר.

"זה לא צץ פתאום," לילי אמרה לפתע, "ותרחיקו מכאן את ג'יימס. לא כדאי שהוא ישמע את מה שיש לי לומר אם הוא חלק מהמסדר."

"בית המשפט!"

הקרקוש המוכר של הסכו"מים מילא את האולם. גאיוס הוכנס בבושת פנים להיכל המשפט. הוא שם לב שהפעם אלכסנדריה לא מקלידה לבד, לידה יושב סטפצ'יוס. גאיוס התבונן בו ארוכות כדי לנסות להבין אם הוא סולח לגאיוס או לא, אבל בפניו של סטפצ'יוס לא היה שום רמז ליחסו אל גאיוס. הוא היה כל כך עסוק באלכסנדריה עד כדי כך שלא שם לב שגאיוס נכנס.

רדוקטו הציג את הנוכחים, והמשפט החל.

ברוב הזמן הדיון התנהל בצורה משעממת ביותר - עלו נואמים שגאיוס לא ראה מעולם, אלפונסו שאל כמה שאלות ורשם דברים בפנקסו, אלכסנדריה ביקה שיעצרו באמצע רק פעם אחת וזכתה רק להערה שנונה אחת מאלפונסו, ורדוקטו כרגיל הנחה את המשפט בצורה הכי אובייקטיבית שאפשר (למרות שהירבה לקרוץ לגאיוס). המשפט היה כל כך משעמם עד שהגיעה תפנית מפתיעה.

"ולדעתי, צריך לשרוף את גאיוס!" סיים אחד העדים את נאומו הארוך והמייגע. העד היה אדם קשיש ומקומט שגאיוס לא ראה מעולם.

"תודה, אינסנדיו," רדוקטו אמר והעד הלך.

"ובכן, עד עתה היו לנו 47 עדים, ומתוכם 47 העידו נגד הנאשם," רדוקטו סיכם.

ולמדתי 47 לחשים חדשים, חשב לעצמו גאיוס.

"וכעת, זה הזמן להזמין את העד ה48 שהוא למעשה עדה," רדוקטו המשיך, "שהיא העדה הראשונה הערב שתתמוך בגאיוס."

נשמתו של גאיוס נעתקה. סיציליה מתכוונת להעיד בעדו?

"אני גאה להזמין את אימי, האוראקל!" רדוקטו הכריז וכולם קרקשו בסכומיהם בהתלהבות גדולה מתמיד. אפילו השופט התרשם. רק גאיוס לא הבין על מה כל המהומה.

רדוקטו יצא לרגע מהאולם, וחזר כשהוא עוזר לאישה מבוגרת לחצות את הבמה עד לדוכן העדים.

"אם תוכלי לחכות פה רגע," רדוקטו אמר לה, "כי למיטב הבנתי גם המלך והמלכה רוצים לשמוע אותך."

אורה שידרה ביטחון וקרצה לעבר גאיוס המפוחד. מה כל כך מיוחד בה שאפילו המלך והמלכה רוצים לראות אותה?

הקהל הפסיק לקרקש בסכו"ם ונעמד ביראת כבוד כשנפתוזי וסטופפיי נכנסו מקדמת האולם שלובי זרועות, כאשר הבמה הייתה בקצה השני של האולם. שקט מוחלט שרר כאשר הם חצו את האולם, עוברים ליד כל שולחנות האוכל, מבטם נעוץ קדימה בקיפאון.

אלכסנדריה הביטה בהם בהערצה. סטפצ'יוס הביט בהם בנחישות. השופט הביט בהם בשיעמום. אורה חייכה לעברם, וכשהם עלו לבמה היא אפילו ברכה אותם לשלום. רק גאיוס נראה חושש.

המלך והמלכה ישבו על ספסלי העץ של התביעה. "את מוזמנת להתחיל, אוראקל," המלך אמר.

אורה הנהנה והחלה לדבר.

"אתם בוודאי זוכרים את הנבואה הראשונה שלי," היא אמרה, והקהל מלמל "צאצאי נכדיו של הנער שניצח את האופל ישפיעו על מהלך השליטה! השרביט שעלה מהעתיד יסייע בהקמת המסדר, ומפני שהשרביט נשלח לקלל הוא יברך, כי השרביט שישלוט בגורל הוא חידה! השרביט שישלוט בגורל הוא אנושי בן פר!"

"נכון," היא המשיכה, "וכעת אני רוצה להוסיף את נקודת המבט שלי בנושא."

המלך והמלכה הביטו בה בחשדנות.

אורה התעלמה והמשיכה: "ידידיי, המלך נפתוזי והמלכה סטופפיי, ציינו זה מכבר שגאיוס עוסק בכישוף. אך לדעתי אין זה כך, הרי מעום לא ראינו דבר הדומה לכך. האמנם כך נראה כישוף?"

"זה משתמע כאילו את יודעת טוב מאוד איך כישוף אמור להיראות!" השופט אלוהומורה אמר.

"נכון," אורה המשיכה בביטחון, "כי אני מעין מכשפה-נביאה, זאת כולם יודעים. אם כן, מדוע עצם היותי מכשפה מקנה לי מעמד של בת-חסות ועצם היות גאיוס מכשף משמש עילה להאשמתו?"

מלמולי תגובה נשמעו בקהל.

"שקט!" אלפונסו צעק, ואז סימן לאורה להמשיך.

"לדעתי מדובר בשערוריה ולכן, לראשונה זה שנים רבות מספור, יצאתי מהמגדל."

הקהל שתק, והמלכה אמרה: "אבל לא זו הסיבה שגאיוס במשפט! זה בגלל שהוא רצח את בן חסותו של המלך!"

אורה לא ויתרה. "וממתי לפלוט משפט ולגלות בדרך הקשה שמדובר בלחש ממית זהו רצח? האמנם גאיוס, שידוע לכולנו שמלבד שמו והשם 'הארי פוטר' אינו זוכר דבר מעברו, חייב לזכור את יכולתו המיוחדת?"

"אורה, את מדברת כאילו את יודעת בדיוק מהי יכולתו המיוחדת של גאיוס," השופט אמר.

"אני באמת יודעת," אורה אמרה, "גאיוס הוא לא אחר מאשר השרביט המוזכר בנבואה."

מלמולי התרגשות נשמעו מהקהל, אלכסנדריה כמעט נחנקה (וסטפצ'יוס החליף אותה בהקלדה לאותו הרגע) ואפילו השופט הרים גבה. רק המלך והמלכה חייכו ברוגע.

"כמו שנאמר בנבואה, השרביט שישלוט בגורל הוא חידה! השרביט שישלוט בגורל הוא אנושי בן פר!" אורה אמרה והקהל השתתק.

"גאיוס בן פרה, כיצד ייתכן הדבר הזה? האמנם הוא בן פר? הוא אנושי! והוא חידה, בנוסף לכל. אתם רואים, הוא כרגע נתון לחסדיו של אלפונסו אלוהמורה בגלל פשע שספק אם ביצע."

הקהל כמעט צעק מהתרגשות והשופט השתיק אותם.

"ומה זאת אומרת, מפני שהשרביט נשלח לקלל הוא יברך? מי שלח אותו?" המלכה אמרה בחשדנות.

אורה הביטה במלכה ונראה כאילו דיברה אליה בלבד.

"לכאורה, דמות מסתורית מהעתיד, או אולי המסדר שיסייע בהקמתו."

סטופפי נעמדה ואמרה: "אז הוא יסייע להקמת מסדר ששולח אותו לקלל!"

"ומי אמר שגאיוס יסייע ברצון? אולי המסדר הוא רק תוצאה עקיפה? ומי הקים את המסדר? אולי את? אולי יהיה זה מסדר של המלך נפתוזי?!" אורה אמרה במהירות.

שקט השתרר באולם, שהופר כמה שניות לאחר מכן על ידי סטופפיי שצחקה. "מסדר נפתוזי?" היא אמרה, "למה שיהיה דבר כזה?"

"שוב, זוהי רק תיאוריה," אורה אמרה, "אבל האמת היא שכל לחש שגאיוס עושה הוא למעשה שליחות. אתה מבין על מה אני מדברת, גאיוס?"

גאיוס הנהן בהתרגשות. "כל אחד פה שרוצה להשפיע עליי באיזושהיא צורה, שמו יהפך ללחש בעל אותה השפעה."

אורה חייכה בניצחון.

"שימו לב," היא אמרה, "בני, רדוקטו, אוהב לפרק דברים." היא הושיטה לגאיוס פסלון קטן שמורכב ממגוון חומרים.

גאיוס הבין את כוונתה, החזיק את הפסלון ואמר: "רדוקטו." הפסלון התחלק לכל מרכיביו.

אורה המשיכה, "היו כאן עדים רבים שכל אחד מהם רצה לעשות לגאיוס משהו אחר. לדוגמה, אינסנדיו רצה לשרוף אותו."

אורה הושיטה לגאיוס חתיכת עץ. הוא שרף את העץ באמצעות לחש "אינסנדיו".

אורה פנתה לקדברה שהייתה בקהל ושאלה אותה: "מה היה שמה של אשתו הטריה ביותר של אימפריו?"

קדברה אמרה בשקט וביישנות: "שמה היה אובליוויאטה. אני מניחה שאם היא דיברה עם גאיוס היא לא רצתה שאימפריו יזכור את זה."

אורה חייכה ואמרה לקהל: "שכל אחד יסיים את המנה יש בצלחתו."

לאחר כדקה היא סתמה את אוזניה וסימנה לגאיוס לומר בקול גדול: אובליוויאטה!"

"קהל נכבד," אורה אמרה שנייה לאחר מכן, "ברגע ה ממש כולכם שכחתם שסיימתם את המנה בצלחתכם!"

כולם הביטו בהתפעלות בצלחתם הריקה וקרקשו בסכו"מיהם.

אורה חייכה.

"וכעת, סטפצ'יוס, התקרב אליי," אורה אמרה וסטפצ'יוס התקרב אליה ביראת כבוד.

בזמן שהוא ניגש אליה, היא אמרה לקהל ולשופט: "המלכה אמרה בדיון הקודם שהיא מאוד נקשרה לגאיוס לפני שהוא 'רצח' את אימפריו, וכשהוא רצח אותו סטופפיי הייתה עדה לכך והיא היתה מאוד מבולבלת."

סטופפיי הנהנה בפחד.

"אך האם זה הקשר האמיתי שלה לגאיוס? האם היא לא ידעה שהוא השרביט? היא הרי ראתה אותו מבצע כשפים, גם את זה היא אמרה! מה היא באמת רצתה מגאיוס?!"

סטפצ'יוס הגיע לאורה, והיא אמרה: "כשהמלכה הייתה מבולבלת, מיד אחרי הרצח, גאיוס שיתק אותה בטעות. אבל איך הוא עשה זאת?" והיא העמידה את סטפצ'יוס מול גאיוס והנהנה בראשה.

גאיוס הביט בסטפצ'יוס בריכוז ואמר בקול חזק וברור: "סטופפיי!"

וסטפצ'יוס נפל משותק על הרצפה.

עברו שבועיים, שבמהלכם ג'יימס צפה בטלוויזיה או שיחק שח קוסמים עם עכבישים. בתום השבועיים שבהם היה כלוא במעגן הריק הגיעה משחת פוטר-לונגבוטום עם משקה מוזר בידה של לילי.

"זה וריטסרום," היא הסבירה, "אחרי שתשתה את זה הכל יהיה בסדר, אני מבטיחה!"

ג'יימס הנהן ושתה הכל בחשש.

"שתה הכל," אמר בינס שהופיע שם, "עד הטיפה האחרונה."

כשג'יימס סיים לשתות בינס הביט בו ואמר לו: "האר פוטר אמר לך בטקס יום השנה למפלת הוגוורטס שאתה צריך לפגוש דמות מאוד חשובה. מה קרה לאחר מכן?"

ג'יימס אמר בקול מונוטוני: "הדבר הבא שאני זוכר זה שהיתי במקום שבו הייתה העצרת, הכל היה הרוס, ואני הייתי תשוש. נזכרתי שאבא שלי אמר לי לפגוש אותו במטבח המעגן אז הלכתי לשם בקושי והתעלפתי ישר לידיים של לילי כשהתעוררתי לא הבנתי מה קורה ואז אמרת שאסור לסמוך עליי כי אולי אני חלק ממסדר נפתוזי."

"ומה קרה בין הרגע שבו הארי פוטר אמר לך שאתה צריך לפגוש דמות מאוד חשובה לרגע שבו התחלת לתאר לנו מה אתה זוכר?"

"כלום." ג'יימס אמר.

בינס חייך, מרוצה. "יפה מאוד, עכשיו נחכה שהשפעת הריטסרום תעבור ונספר לו ה-כ-ל."

כולם חייכו בהקלה, ולאחר מספר דקות סיפרו לו את סיפורו של בינס.

"בינס גם סיפר לנו שג'יין וויט התחתנה עם ביאל מאלפוי, וכה נוצרו המאלפויים שאנחנו מכירים, בלונדינים ויהירים." לילי הוסיפה וכולם צחקו.

"גם ניסינו להעלות באוב אנשים ולעשות דברים שונים כדי לגלות עוד. מצאנו מכתב של הוגו וויזלי שהיה במרתפי המעגן, בו הוא תיאר שהמסדר מנסה למצוא את השרביט כדי לשלוט. הוא גם סיפר שהבוט טאורוס זכה לחיי נצח כי הוא ייצר את אבן החכמים הראשונה בעזרת ינפתא ארסייד." רפאל סיפר.

"הם החביאו את האבן בראי שלה והדרך היחידה להשיג את האבן זה רק אם אתה לא רוצה אותה או משהו כזה..." הארי פוטר אמר.

בינס חייך. "עכשיו אנחנו יודעים את מה שאנחנו צריכים לדעת, חוץ מכמה דברים לא ברורים." הוא אמר.

הארי הביט בבינס ואמר: "כן, כמו למה סיפרת לנו את זה רק עכשיו."

"כי רק עכשיו שמתי לב שיש לך נינים ואחד מהם חטוף, זה אומר שהמסדר בפעולה." בינס ענה, "אבל אני עדיין לא יודע מי הם טום ומלודי, או מי אני, ואיך כולנו חזרנו בזמן."

"או איפה הבן והנכד שלי," ג'יימס אמר.

"דווקא יש לנו חשד שהמסדר חטף אותם," רפאל אמר, "והם גם ניסו לחטוף את לייזה. הנבואה אומרת שצאצאי הנער שניצח את האופל ישפיעו על מהלך השליטה, כלומר שהם השרביטים. הארי פוטר הוא הנער שניצח את האופל, וגאיוס כנראה נחשד שהוא השרביט, אבל הם ניסו לחטוף גם את לייזה, מה שאוומר שגאיוס לא שרביט."

"ולייזה כן?" ג'יימס שאל.

"כן. לייזה היא השרביט. זה מה שגיליתי לפני שבועיים ולא רציתי שתשמע."

"אבל לייזה היא לא אנושית בת פר!" אמרה דונה, "אני לא פרה וכך גם רפאל!"

"וגאיוס?" הארי שאל, "אבא שלו היה אלבוס פוטר השני. אבל מי הייתה אמא שלו?"

"כן, איך זה יכול להיות שפתאום היה לאלבוס בן?" לילי שאלה בחשדנות.

ג'יימס השפיל את מבטו.

"האמת..." הוא אמר, "האמת היא שאלבוס פשוט פחד שנדע מי אמא של גאיוס אז הוא סיפר רק לי."

"מי היא?" לילי שאלה.

ג'יימס בלע רוק. "זאת.. זאת אלה דארסלי, הנכדה של דאדלי דארסלי..."

הארי השפיל את מבטו.

"למה? מה הבעיה עם הדארסלים?" דונה שאלה.

ג'יימס סיפר לה בקצרה.

"אבל זה לא אמור להדאיג אותך, נכון? שם המשפחה שלך לפני שהתחתנת עם רפאל לא היה דארסלי!" כריסטופר אמר.

"זה דווקא כן היה!" דונה אמרה בפליאה.

כולם הביטו בדונה בהלם.

הארי אמר: "את... את בת דארסלים?"

"גן!" דונה אמרה בפתעה, "איך לא ידעתם?"

"זה נורא פשוט..." כריסטופר אמר במרירות, "רפאל אמר לנו משהו אחר."

דונה הביטה בהשתוממות ברפאל.

"אתה לא סיפרת להם על שם המשפחה שלי?" היא כמעט צעקה.

"אני... סיפרתי רק את מה שהיה צריך לספר..." הוא אמר.

"הוא סיפר לנו שאת בת מוגלגים יתומה," לילי אמרה בתוכחה.

"זה נכון," דונה אמרה, "אני באמת יתומה, אבל הוא סיפר לכם שלפני שהייתי דונה לונגבוטום הייתי דונה דארסלי?"

כולם שתקו, ורפאל השפיל את מבטו.

"ויותר מזה," דונה אמרה, "האם רפאל סיפר לכם שאלה דארסלי היא אחותי המופרעת? האם הוא סיפר לכם שאני נכדתו של דאדלי דארסלי?!"

הקהל באולם המשפט כמעט השתגע. אפילו אלפונסו לא נראה משועמם.

"רבותיי," אורה אמרה, "המלכה ידעה מהרגע הראשון שגאיוס הוא השרביט. היא התכוונה לשתק אותו כדי שיהיה נתון אך ורק לה כדי שתשלוט בגורל."

"זאת האשמה חמורה מאוד!" אמר אלפונסו שכניסה להשתלט על כל הרעש, ומכיוון שאיש לא שמע אותו הוא השתיק את הקהל ולאחר מכן חזר על דבריו: "זאת האשמה חמורה מאוד! האם זו ההוכחה הטובה ביותר שיש לך?!"

"לא," אורה אמרה בחיוך, "זה שהמלכה ברחה מכאן, והמלך איתה, זו ההוכחה הטובה ביותר!"

אלפונסו הביט בספסל התביעה הריק, ולאחר מכן אמר: "אין ספק, גאיוס אתה זכאי ונקי מכל אשמה. סטופפיי ונפתוזי ניסו להערים על כולם ולשלוט בגורל שנתון לחסדי הטוב והאופל כאחד."

"נכון מאוד, כבוד השופט," אורה אמרה, "המשך הנבואה הוא: 'השרביט נתון לחסדי הטוב והאופל כאחד'."

תוך כמה ימים ממלכת אדוארדיה הסתגלה למציאות החדשה, שבה רדוקטו הוא המלך. נפתוזי וסטופפיי ירדו מחתרת וגאיוס נשאר סגור בחדרו בארמון, מפחד לצאת. רק את סיציליה הוא מסכים להכניס, והיא באה לבקר אותו מדי פעם.

גאיוס ורדוקטו פתחו יכולת מיוחדת של הפקת שרביטים. מסתבר שחיו בממלכת אדוארדיה מאות קוסמים, שכלל לא ידעו שהם כאלה עד שקיבלו שרביט. היחיד שלא היה זקוק לשרביט היה גאיוס.

לכל הקוסמים היו לחשים זהים, אותם לחשים שגאיוס השתמש בהם (רדוקטו לפירוק, אינסנדיו לשריפה וכדומה). אפילו רדוקטו ואורה היו קוסמים.

אפשר לומר שזוהי הנקודה שבה הקוסמים הופיעו בעולם, וכגאיוס הביא את הקסם לעולם. אנשים חסרי הקסם (שעד מהרה זכו לכינוי 'מוגלגים') הרבו להשתמש בקוסמים ולהיעזר בהם. הקוסמים והמוגלגים היו מאוחדים, והעולם נראה הרבה יותר טוב.

מדי פעם ניסו לחטוף את גאיוס אנשים מסוימים שנחשדו כשליחים של המלך והמלכה, אבל על גאיוס הוטלה שמירה כבדה שעצרה את רוב החוטפים.

אפשר לומר שכאן מסתיים הסיפור של גאיוס בן פרה (או שהסיפור נעצר והוא יימשך רק בעוד 4000 שנה), אבל האמת היא שהוא נזכר בעוד שם מלבד הארי פוטר.

השם היה לייזה בת פרה.

"יש משהו מוזר בדארסלים," הארי פוטר אמר.

זה היה כמה ימים לאחר מכן, בפינת הזיכרון הפרטית שלו בבית. היו שם מלא נרות ותמונות של ג'יני פוטר אשתו ואלבוס פוטר בנו (לא נכדו). לידו היו בניו, ג'יימס ולילי.

"איכשהוא אנחנו תמיד נפגשים הבם שוב," הוא אמר, "ואני לא יודע אם הפעם זה בגלל דוד ורנון או בגלל אשתו של דאדלי. מי היא בכלל?"

"אשתו של דאדלי?" לילי שאלה, "זאת אישה בשם סיציליה. אני דיברתי עם דונה, והיא סיפרה לי שביום ההולדת ה11 שלה הוריה מתו מהתקף לב. היא ואחותה התאומה אלה דארסלי קיבלו את המכתב להוגוורטס, מה שכנראה הרג את הוריה סופית כי הם תמיד דיברו על אנשים מוזרים."

"מתאים לדארסליים," הארי אמר בחיוך.

"האמת שסיציליה דארסלי הייתה אשה מאוד מוזרה. היא הייתה סהרורית וילדותית." לילי אמרה.

"סהרורית וילדותית?" הארי פוטר שאל, "מה היה שם המשפחה שלה לפני הנישואין?"

"אממ... אדוארדיה," לילי ענתה, "זה אומר לך משהו?"

"סיציליה אדוארדיה..." הארי פוטר מלמל, "הממ... לא, זה לא אומר לי כלום. אולי למישהו אחר זה יאמר משהו. אולי למסדר נפתוזי."

הארי פוטר ושני ילדיו הביטו בתמונות של ג'יני ואלבוס בשתיקה.

"תקשיבו רגע," הארי אמר פתאום, "נכון טום ומלודי אמרו שכל הבלאגן קרה רק בגלל שהיה פיצול הוגוורטס?"

"נכון..." ג'יימס אמר.

"אז אם הוגוורטס לא היתה מתפצלת, כל זה לא היה קורה?"

"כנראה..." לילי ענתה.

"וכנון אנחנו רוצים לשמור על לייזה שתישאר בטוחה, אם היא השרביט?"

"נכון..." ג'יימס ענה.

"אז בואו נקים בית ספר חדש לקוסמים, אבל הפעם בלי פיצול לבתים, כדי לשמור על לייזה בטוחה!" הארי אמר.

"הו... לא כדאי שנציע את זה למשרד הקסמים קודם?" לילי אמרה.

"אנחנו לא יכולים לבטוח בהם," הארי אמר, "אי אפשר לדעת מי מהם לוקח חלק במסדר ומי לא."

"אז איך נקים בית ספר?" ומי ילמד בו?" ג'יימס שאל.

"נפנה רק לאנשים שאנחנו בוטחים בהם במאה אחוז," הארי אמר.

"שזה לא מעט, לא תהיה לנו בעיה לספר לעל כך למשרד הקסמים אם אנחנו נהיה אחראיים על הסגל." לילי אמרה.

הארי, לילי וג'יימס הביטו בחיוך אחד בשניה בשלישי.

"רגע," לילי עצרה את הרגע המרגש, "אנחנו נחיה ככה לעד? מנסים לשמור את השרביט בטוח?"

"לא," הארי אמר, "אנחנו גם ננסה למצוא דרך לעצור את מסדר נפתוזי."

ושוב, הארי וילדיו חייכו. יש להם תוכנית, ואולי הם יצליחו להשיב את סדר העולם על כנו. 

אפשר לומר שהסיפור של לייזה לונגבוטום רק מתחיל.