קלמנטינה

לק"י

תמיד כשאני מתווכח עם אתאיסטים (כן, כן, אני מהאנשים האלה שמתווכחים על כלום, עד כדי כך שפעם ניסיתי לשכנע מישהו שטמקא יותר אמינים מרוטר!!), אבל בכל מקרה, כשאני מתווכח עם אתאיסטים אז כמעט תמיד אני בסוף מגיע לאיזושהי דרך ללא מוצא ואז אני אומר את המשפט האלמותי: "שמע, זה סך הכל עניין של אמונה." כי זהו זה, אני פשוט מאמין. יש בי אמונה ותקווה. זהו. לא משנה כמה הוכחות מדעיות תביאו לי (אגב, לדעתי תורה ומדע מסתדרים מצוין יחד).

לפעמים אני גם אומר: "לא יודע, בטח איזה רב ענה לזה." אני אומר כמעט הכל חוץ מ"נסתרות דרכי האל". למה? כי אני פשוט לא אוהב את המשפט הזה. המשפט הזה בא לומר משהו בסגנון של "אין לי מושג אבל אתה חייב להאמין לי כי יש אלוהים והוא כל יכול ואין לי כח להתווכח". ואני יודע שזה בדיוק מה שאני אומר בוויכוחים, אבל "נסתרות דרכי האל" מעביר את המסר בצורה יותר עקיפה ועילאית ומתנשאת.

הרבה אתאיסטים לא מבינים למה אני לא אוהב להשתמש במשפט הזה, או כמו שאחד מהם אמר פעם (והשגיאות במקור, תסלחו לי אבל אין לי כח להוריד אותיות ה"א סוררות שנמצאות אחרי גוף נוכח זכר בעבר): "נסתרות דרכי האל זאת ה-תשובה. אתה בן תמותה, אתה לא פגשתה באופן אישי את אלהים או מלאך שהסביר לך מה התוכנית האלהית. אתה מסתמך אך ורק על סיפורים של אנשים שטוענים שהם פגשו את אלהים. אבל מה? גם הם בני תמותה, גם הם לא אלהים שאתה יכל להגיד בוודאות שהם צודקים. לכן כל עוד אין לך התגלות אישית (ואם יש לך אז תשמור אותה לעצמך כי זה לא יקדם את הדיון הזה לשום מקום), אתה לא יכל לדעת מה התוכנית האלהית - או במילים אחרות, נסתרות דרכי האל."

או, במילים אחרות: "לא יודע אבל סמוך עליי שאני צודק".

האמת שגם הביטוי הזה הפך איכשהו למן משהו שצוחק על דתיים, שהאתאיסטים כל הזמן אומרים "נסתרות דרכי האל" בשביל להגחיך דברים ולהוריד אותם. אפילו יצא לי להיתקל פעם בתרשים שאומר שאם התפילה שלך מתקבלת-תודה לאל, ואם היא לא מתקבלת-נסתרות דרכי האל, תרשים שבא לומר שלדתיים יש תשובות קבועות ומטומטמות או משהו כזה.

האמת, אתאיסטים יקרים שקוראים פה, בין אם התפילה מתקבלת וין אם לא, אתם צריכים לומר תודה כי אפחד לא חייב לכם כלום, ובטח שלא הקב"ה.

-אמרתי את שלי, שורדון.