קלמנטינה

לק"י

זקני השבט עוד זוכרים אבל קיים דבר כזה שנקרא טלפון קווי. אצלנו דווקא עדיין משתמשים בזה הרבה, זה לא נזנח לגמרי למרות שזה בדרך לשם. וחוץ מאנשים מעטים שעוד מתקשרים אלינו לטלפון הקווי, יש גם הודעות מוקלטות (הרזה מיד! כדי לדעת כיצד- הקש 1!) (זוהי הודעה מהישיבה הקדושה בקבר רחל!) ויש גם כל מיני סוכני מכירות שונים ומשונים שמתקשרים אלינו הביתה.

לאחרונה התקשרה אלינו נציגה של בית תמחוי מסויים. עכשיו, בגלל שאבא שלי הוא הייטקיסט שעובד עד שעות מאוחרות ואמא שלי היא מורה עייפה, היחיד שפנוי בד"כ לענות לטלפון בבית זה אני. אז עניתי לאותה נציגה, והיא התחילה לשפוך את ליבה על תוטלדות חייו של בית התמחוי הנפלא וכמה חשוב לתרום לו וכל זה. חצי שעה היא דיברה, ואני לא הצלחתי לעצור את שטף דיבוריה! באמת שניסיתי~! בסופו של דבר, אחרי רבע שעה של דיבור בלתי פוסק, היא שאלה אותי אם ברצוני לתרום או משהו כזה. עכשיו, אני כולה בן 15, אבל הקול הזריז שלי השתנה למשהו עבה ומוזר, ולכן כולם חושבים שאני אדם מבוגר. אפילו הדודות הזקנות שמתקשרות אלינו הביתה חושבות שאני אבא שלי, למרות שאני ישראלי צבר ולאבא שלי יש מבטא זר!

אז נחזור לטלפנית המסכנה.

ייבשתי אותה. ייבשתיה בטירוף, כמו שאומרים (בעצם לא אומרים את זה אבל מה זה משנה? כבר אמרתי שאני מחייה השפה העברית!). אמרתי לה: "א...אני אעביר אותך לאמא שלי..." ונראה לי שהטלפנית הזאת שקלה התאבדות באותו הרגע.

למה נזכרתי בזה עכשיו? כי עכשיו התקשרה לפה נציגה של מחלקת המנויים של הבימה. למזלה הרב כשהיא התחילה לדבר ישר אמרתי לה שאני אעביר אותה לאמא שלי. אבל גם אמא שלי ייבשנית מקצועית והיא אמרה שהיא לא מעוניינת במנוי להבימה.

איזו משפחה נפלאה אנחנו