פרוייקט שהיה אמור לצאת לפני שנה וחצי, אפילו הקלטתי פתיח. מופיעות בו ארין וסיציליה האלמותיות (יש שם אזכור לפאנפיק על הקונדסאים ששמור לי על המחשב ולא פורסם פה)
יש מחיר לאוכל
יש מחיר למשפחה
יש מחיר להיבחר
לראשות הממשלה
אבל אין...
אין...
אין...
אין מחיר לאהבה...
<הכנס כאן פתיח><\פתיח>
הנפשות הפועלות:
בתפקיד ארין: ארין! (שיחקה את "ארין" ב"האיבה של ארין" ואת "ארין - אמא של סקורפיוש" ב"הפאנפיקוש על הארי פוטר החטיך!")
בתפקיד סיציליה: סיציליה! (צצה ועושה מה שבא לה בעוד הרבה סיפורים אחרים בתפקיד עצמה. הופיעה גם ב: "הפאנפיקוש על הארי פוטר החטיך!", "בית הספר ברוטוס לעבריינים חסרי תקנה!" ו"האמת האפלה על הקונדסאים!")
ארין, אישה בלונדינית תמירה ונאווה, הסתובבה לפתע בדרמטיות שהניפה את שיערה השופע, הארוך והמבריק לאוויר, והוא זהר כנגד אור הפלורוסנט המשרדי.
"מה קרה, ארין?" שאל אותה הבוס שלה שבדיוק עבר במשרד.
"הו! שום דבר..." היא אמרה בקלילות ושבה למקומה, על הכיסא המסתובב מול המחשב. הבוס הרים גבה אחת בתמיהה מאחורי גבה ופנה ללכת למשרדו, אפוף שרעפים. ברגע שארין שמעה את דלת המשרד נסגרת היא החלה להסתובב על הכיסא שלה בשילוב צהלות "ווייי!!!" נלהבות.
הבוס פתח את הדלת והציץ פנימה. ארין עצרה והשיבה לו מבט רציני ביותר.
"שמעתי אותך!" הוא אמר.
"כן, הפופ אפים הקולניים האלה..." היא אלתרה ונאנחה בצער.
הבוס משך בכתפיו וסגר אחריו את הדלת.
"ווי!!!" שוב, ארין.
הבוס פתח את הדלת ונעץ בה מבט חשדני. ארין השיבה לו מבט תמים. הבוס סגר את הדלת.
"ווי!"
מבט חשדני
מבט תמים
סגירת דלת
"ווי!"
מבט חשדני
מבט תמים
סגירת דלת
"ווי!"
מבט חשדני
מבט תמים
סגירת דלת
"ווי!"
מבט חשדני
מבט תמים
סגירת דלת
"ווי!"
"הו, ארין, בוס! יש ישיבת חירום! בואו לאולם עם השולחן הענק מהר!" אמר עוזר ג'ינג'י, צנום וממושקף בעל קול גבוה ומאנפף כזה.
"מיד, חורף." אמר הבוס.
"ווי!"
"בואי, אלין." אמר הבוס.
"זה ארין!" תיקנה אותו אלין.
"whatever..." אמר הבוס במשיכה כתפיים.
"ווי!"
"ארין!"
"כן, כן, אני באה..."
"בצער רב וביגון קודר אני נאלץ להודיע לכם שהחברה שלנו פשטה את הרגל." אמר מנכ"ל החברה, שעמד בראש השולחן אליו כל עובדי החברה הקטנה הסבו.
"אבל, אבל, למה?" שאל הבוס של ארין, שהוא בסה"כ רק מנהל של קבוצת מתכנתים קטנה בחברה הזאת, יש לו תפקיד די זוטר האמת, ושמו אלמוג.
"כי אנחנו מפתחים מנוע חיפוש בתשלום! כבר יש מליון כאלה, הרבה יותר טובים, באינטרנט! המשקיעים שלנו גילנו את זה היום, ולכן הם החליטו להפסיק לממן אותנו! אנחנו פושטים רגל!" אמר המנכ"ל בכעס.
"איך הם גילו?" נבהל אלמוג.
"כי הם גלשו באינטרנט, זה איך!" רטן המנכ"ל.
"מה פתאום הם גלשו באינטרנט?!" התפלאה ארין בחשדנות.
"הו! שלאה מצויינת! גם אני הייתי רוצה לדעת את זה!" המנכ"ל נראה מרוצה מהשאלה של ארין. ארין חשה גאווה גדולה והתרוממות רוח.
"אז בקיצור, מעכשיו כולנו מובטלים. לכו הביתה. השכירות של המשרדים האלה נגמרת בחודש הבא אז כדי לשלם אותה לא תקבלו את המשכורת של החודש. זהו. ביי. וניתקו לנו את החשמל." אמר המנכ"ל, ובבת אחת הכל נעשה חשוך.
"הו, מצמרר!" אינפף חורף.
"מה מצמרר? אתה מפחד מהחושך?" התפלאה ארין.
"לא, מה פתאום? אני ממש מרגיש כאילו משהו זעיר ושעיר מטייל עלי! רגליים דקיקות כאלה!" אמר חורף.
"אה, כן, וטרנטולת המחמד שלי נמלטה." המשיך המנכ"ל, בחושך. חורף צרח צרחה נשית למדי, וכולם נבהלו והחלו להתרוצץ בתזזיתיות לכל עבר תוך כדי שהם ממלמלים "לא יחרוץ כלב לשונו ונמר חברבורותיו!" בפאניקה, למרות שזה לא באמת עוזר נגד טרנטולות (אין להן חברבורות), בשביל המזל.
ואז, כיוון שהיה חושך וכולם זזו מהר כל כך כל הזמן, הם גם החלו להתנגש אלה באלה בכוח, ואז דבירם כמו "איי!" "אח!" "אאוץ'!" "אחותי!" "מה קורה, גבר?!" נשמעו בין לבין.
לפתע אור קטן נדלק וכולם קפאו במקומם והביטו לעברו.
נערה צעירה מאוד, עוד לא מלאו לה בר מצווה שנים, עמדה על השולחן הענק, ומעל ראשה ריחפה לה לבטח נורה מאירה.
"יש לך רעיון?" שאל המנכ"ל בהיסוס.
"Nope! Im clueless!" היא הכריזה בקול צווחני במיוחד, והאור היחיד נכבה בבת אחת.
איכשהו, אלמוג הצליח להגיע לחלון ולפתוח אותו לרווחה. השמש כבר החלה לשקוע, אבל נכנס מעט אור פנימה, ובת המצווה הצעירה זיהתה גוש שיער שזז מעצמו על ראשו של אלמוג.
|חכה רגע, אל תזוז!" היא אמרה, ואז הוציאה מקל קטן ומלמלה משהו. הטרנטולה ריחפה מקודקודו של אלמוג הישר לכף ישה של הנערה.
"של מי זה?" היא שאלה.
"שלי! שלי!" אמר המנכ"ל.
"יופי! זה ממש לא אחראי מצידך, ככה לתת לשלומצי ללכת לאיבוד!" אמרה הנערה.
"צודקת, סליחה! סליחה!" אמר המנכ"ל.
"היא היתה מאוד בודדה, ורעבה!" אמר הנערה.
"ולבד בחושך!" ליחששה הטרנטולה לעברה.
"ולבד בחושך!" המשיכה הנערה.
"טוב, בסדר! אפשר לקבל אותו כבר בחזרה?" שאל המנכ"ל.
"לא! שלומצי שונאת את האקווריום שאתה מחזיק אותה בו! היא רוצה להיות חופשיה, בחיק הטבע!" אמרה הנערה.
"איפה אני אטיס אותה ליער גשם עכשיו?" שאל המנכ"ל.
"בטח התכוונת: 'איך אני אטיס אותה ליער גשם עכשיו, כשאני מובטל, ואין לי כסף אפילו ללחם, בטח שלא לעוגות.' זה בדר, הבנתי אותך, וגם שלומצי מבינה אותך. שלומצי בחיים לא היתה בשום יער גשם בכלל, והיא חושבת שחיק הטבע זה כפר סירקין. כפר סירקין זה פה, לא? למה שלא פשוט תשחרר אותה?" שאלה הנערה.
"כי היא עלתה לי הון!" אמר המנכ"ל.
"ביי, שלומצי!" אמרה הנערה והשליכה את שלומצי מהחלון.
"לא! היא תתרסק! היא תמות!" קרא אלמוג בפאניקה.
שלומצי הוציאה קור וזינקה לבניין ממול.
"וואו! היא כמו ספיידרמן!" אמר חורף ונעץ בעכבישה המתרחקת מבט מעריץ.
"כמובן, היא בת דודה שלו! טוב, אני ממש מוכרחה לזוז! בהצלחה לכם עם העבודה החדשה!" אמרה הנערה.
"על מה את מדברת? אנחנו מובטלים!" אמר המנכ"ל.
"לא אתה, אתה מובטל. שאר החברה נקנתה ע"י אחת המשקיעים שהחליטה להפוך אותה לחברת ניקיון. אתה יכול ללכת." אמרה הנערה.
המנכ"ל האדים בזעם.
"מי את, לכל הרוחות, ולמה נראה לך?!" הוא צעק בכעס.
"אני סיציליה, וזה נראה לי כי אני יודעת על זה ממקום ראשון. אני המשקיעה שקנתה את החברה!" היא הבליטה את חזהה הילדותי השטוח בגאווה.
"אוך, אני עוד אחזור! וגם אצוד את בובי בחזרה!" אמר המנכ"ל.
"קוראים לה שלומצי! והיא בת!" קראה אחריו סיציליה המנכ"ל חשף לעברה שיניים וטרק את הדלת מאחוריו.
"אוקיי, חברים! מיד יצאו ההסעות לפזר אתכם במקומות העבודה החדשים שלכם! אתם מחולקים לצוותים, חלק מכם עובדים בבתים וחלק במוסדות! כבר תליתי רשימת שמות כדי שתדעו לאיזה צוות ואיזור אתם שייכים ומה תפקידכם בכוח! אל תשכחו ששם החברה שלנו לא השתנה, אתם עדיין 'החפשנים', והפעם זה לא מלשון חיפוש, זה מלשון..." החלה סיציליה לומר.
"מלשון חפשנות! סופסוף נוכל להסתובב על הכיסאות ולעשות "ווי!"...?" שאלה ארין בתקווה.
"לא! זה מלשון חיפושיות! אתם תנקו עם שירים של החיפושיות ברקע, או ליתר דיוק: שיר מאוד מסויים של החיפושיות ברקע! אתם תרקדו עם סמרטוטים על הרגליים וכך תעשו פוליש! זה הסטארט אפ שלי! אף אחד עוד לא הקים חברת נקיון שכזאת מעולם!" אמרה סיציליה בגאווה.
"כן, אני מניח שאף אחד עוד לא חשב על זה..." אמר אלמוג.
"כמובן שלא!" התפארה סיציליה.
"אז איך חשבת על זה?" שאל אלמוג.
"כי אני גאון!" אמרה סיציליה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
