אני מנסה להסתכל פנימה ומוצאת שם תיבת פנדורה וכשאני
פותחת אותה יש רק רעש לבן .
מה שאני עוברת ניהיה פחות פחות חד, חצי ממני נבלע לתוך הרעש הלבן אז כדי למלא את החלק הריק אני משתמשת במה שיש. רק תופסת מבחוץ פנימה ואם מסדרים את זה יפה בפנים אפשר להאמין שזה תמיד היה ככה.
אני צריכה להבין מה קורה לי עכשיו כי אני לא רוצה ליפול שוב, אבל כל פעם שאני מנסה לחשוב על עצמי אני מתחילה להתעסק באיזו שטות ממכרת ושוקעת בתוכה. אני תוהה כמה דברים לא מודעים יש שם ואם מי שאני חושבת שהיא אני –היא האני השלמה או שאני רק חלק מ.
אני מחביאה בתוכי מה שאפשר, אין לי מושג למה זה קורה אבל המוח אף פעם לא עושה סתם. זאת מכונה מדהימה ולהחביא בתוך התיבה הזאת כנראה משרת משהו. אני מסוגלת להחביא גם את עצמי שם ואז זה מסביר שנים של הרגשה שאני לא קיימת.
אבל הפעם אני יודעת ושמה לב אז בודדתי את עצמי
ממה שמפתה לקחת וזה חרא כי עדיין יש כל כך הרבה הסחות דעת מהאמת, המוח שלי מכוון
לכל דבר רפיטטיבי וממכר. אני כותבת את הפוסט הזה משפט משפט כבר בערך שעה
כינוי:
מארס\
בבלוג זה
בכל הבלוגים
