טרופוספירה

אני חייבת לכתוב משהו אבל המילים לא רוצות לצאת , מסך ריק לבן מלחיץ אותי, אז הנה, מילים.

זה יותר קל עכשיו.

לכתוב מחייב אותי סדר, ועוד יותר התגברות על הרגשת הזרות בעולם הזה. 

שפה היא ניסיון נואש לטלפתיה ואני מרגישה כלואה בתוך עצמי בגללה.

המחשבות שלי מופשטות, צבעונית, מרקמיות, דיאגרמיות, כאוטיות ודפוסיות. הן מקבלות תחושות באזורים שונים בגוף.

כמובן שטכנית אני יכולה להגיד "יש לי תיבה בחזה על רקע שחור, כשאני מתקרבת היא נפתחת ,מהחריץ יש אור לבן מסנוור שמנסה לפרוץ החוצה ואז נופלים מלא משלושים, לאט, כמו רסיסים." אבל לא תבינו למה לעזאזל אני מתכוונת. 

אני לא מצליחה להמשיך,

הלוואי שזה היה קל יותר.